מילים כדורבנות

ושוב אני חולה.
הפעם זה רציני, אפילו באתי הביתה לאבא ואמא כדי להרגע קצת מהכפור הירושלמי המזעזע. בזו הלשון אני פונה לכל תושבי תל-אביב והסביבה: אין לכם מושג איזה כיף לכם לגור באזור המדהים הזה!!! מי יחליף איתי?
הקיצר, אני על אנטיביוטיקה ושאר ירקות, מסתובבת בבית בחוסר מעש מטורף, ותוהה: למה יש לי הרגשה שמשהו פה דפוק?
רבותי!!
משהו אכן דפוק!
הדג מסריח מהראש!
למה לעזאזל נראה למישהו בעולם הזה שאני צריכה לסחוט לעצמי את שתי כוסות המיצתפוזים של הערב ולהכין לעצמי תה כל היום? ברוך השם, אני שותה המון. כמעט מפצה על חוסר התיאבון המטורף שאופף אותי מאז תחילת השבוע. למה שאכין לעצמי בקבוק חם בעצמי? למה שאאלץ לבחור בין ערוץ 1 ל-2 ולא אראה איזה סרט מצחיק בוידיאו?
התשובה: כי אין לי כלב טוב!
כמעט שכחתי, עם כל המהומה של הזמן האחרון, שאני בכלל דומית. גבירה. שגברים נועדו לשרת אותי... רואים מה שתי עבודות ולימודים לא-משעממים בעליל עושים לבן-אדם? פשוט בושה.
אני נורא מתגעגעת לע', שהיה כלב מצויין. היה לו פרצוף כנוע מהשנייה הראשונה שראיתי אותו. הוא היה מלקק באופן שהביא לו את המקום הראשון אצלי ולאחרים יהיה קשה להגיע לליגה שלו. היו לו עיניים כחולות משגעות. אחלה גוף. אבל מה... לא הייתי מסוגלת לדבר איתו בלי לקבל חום מרוב עצבים. ואל תאשימו בזה את המוצא הרבע-קווקזי שלי! הוא היה מדבר בצורה ממש מרגיזה. והכי נורא, שהוא החליט להפליץ מין משפט ש"להיות במג"ב זה קצת פחות פלילי מלהיות בכת השטן". ולמי שעוד לא יודע, יש לי הרבה חברים שם. הרבה מאוד. אז הוא עף. וגם המסז' ברגליים לא היה אי-אי-אי... אבל היחס היה יחס!
הוא ידע טוב מאוד למי (למי) יש יותר כבוד. ומי כלב טוב. ומי כלב רע. ולמי צריך לכתוב מכתב אהבה ממש ממש מושקע.
ולכן החלטתי:
אותו אחד הטוען לכתר,
שאותי מעריץ בגלוי או בסתר,
ורוצה להיות לי לכלב...
ועונה על כל מה שצויין לעיל....
השאר הודעה ביום או בליל...
ואם לנכון אמצא לזרוק עין לכיוונך-
צ'ופרת.
אולי באמת אהיה גבירתך.

ועכשיו תסלחו לי... התרופות שלי ממתינות לי שאבלע אותן.... איכס....
תהיו בריאים!