מילים כדורבנות

לפעמים אני מרגישה ממש, אבל ממש... מכוערת. ואני לא! זה הקטע!
אני מדברת בטלפון עם מישהו (ונילי, אלא מה) והוא פתאום פולט, לאחר שאמרתי לו שיש לי שיער קצר, שנדמה לו שבתמונה אני נראית יותר טוב מאשר כיום. אין דבר יותר מוריד ביטחון עצמי מאשר הדבר הזה. ונילי, לא יודע לנהל את השטויות שהוא פולט...
באחת הפעמים שהלכתי למועדון, ראיתי איזו "ילדה" בת גילי בערך שמשחקת אותה דומית. היא נבחה על העבד שלה, טפטפה עליו, עשתה מדיקל לעבד הבית(ובשלב הזה העדפתי לברוח כי יש לי אלרגיה לדברים כאלה). בסוף היא נישקה את הסאב שלה. ידיד שלי אמר דבר מאוד נכון: היא כזו, כי אם היא לא תשחק אותה רעה ושתלטנית- אף אחד לא ינשק אותה או בכלל יתייחס אליה. האמת, מבעד לכל החושך שהפריד בינינו, ולמרות שאני לא מכירה אותה בכלל ואין לי מושג מי היא, העיניים שלה נראו לי עצובות קצת. לעומתה, הייתה דומית יותר בוגרת, שהסשן שלה לעבד ולשפחה היה פשוט אומנות. עוצמה כזו לא ראיתי כבר מזמן.
הקיצר, מה ניסיתי להגיד בזה? אולי גם אני כמו הבחורה ההיא? אולי גם אני "דומית WANNABE" כי אין אף אחד שיחשוב שאני מקסימה בלי קשר ל-BDSM?
אם לא הייתי כבר עמוק בתוך העניין- הייתי מנסה לצאת מזה. אבל מה- ה-BDSM חזק ממני. אני פה, ואני נשארת.