מילים כדורבנות

הצלחתי להתחיל את העבודה שלי על מלחמת ויאטנם. עד עכשיו כתבתי את הרקע ההיסטורי, וצריך להמשיך. לחקור, למצוא סיבות...
מישהו הגדיר אתמול את הצורך שלי במישהו שישמור עלי כמעין "להיות נשלטת". הוא הסביר זאת כך: אם אני צריכה הגנה, היא תבוא ממקום של איבוד שליטה, או למעשה ויתור עליה לטובת מישהו אחר, ו"בשאר הזמן לשלוט". אני לא יודעת מתי לאחרונה אותו אחד חי את החיים שלי, אבל אני יכולה לומר על זה רק דבר אחד: צורך בחום אנושי אינו מתקרב בכלל לנושא של להיות נשלט. פעם נפלתי בפח הזה, וזו הייתה הפעם האחרונה. בפה מלא אני אומרת: יש אנשים נורמליים לחלוטין בעלי נטיות להישלט, שלא ייכנסו להלם אם תבוא יום אחד הדומית שלהם ותבקש רק חיבוק ולא יותר. הם לא ייראו בכך איבוד שליטה. להיפך, היכולת לבקש אהבה והצורך בה הם אנושיים וטבעיים לחלוטין! מי אמר שעל אנושיות קיים מחיר של מסירת שליטה למישהו אחר?
עוד אינטרסנט חרמן. עשיתי את עצמי "אה, הבנתי!" והמשכנו לדבר. הבחילה לא עוזבת אותי עד עכשיו. איכס.
חוצמזה, הלכתי לאכול פיצה עם ידיד יקר במיוחד והיה כיף וטעים בטירוף. 😄
ושיהיה לכולם שבוע נפלא.