זימה ושאר יריקות

עוד לא החלטתי אם אנשים בזוגיות פתוחה הם התגלמות האומץ והאמון הזוגי-

או נינג'ות בטיסת קאמיקאזה בכיוון אחד עם סוף ידוע מראש.

אנחנו אצלי, שוכבים על המיטה ערומים ומיוזעים זה לצד זו, לילה לפני שהיא טסה.

החיבור בינינו היה מיידי-

הכרנו במכון ביום שני, קבענו דייט באותו ערב אחרי שסיכמנו שזה לא הולך למשהו זוגי, ולמחרת בערב כבר רקדנו במועדון-

"אני יכול לנשק אותך?" שאלתי, למרות שהידיים שלה כבר היו סביבי והפנים שלה קרובות-קרובות, השפתיים כמעט נוגעות.

היא הנהנה לאט ועם חיוך גדול, ותוך כמה רגעים השפתיים שלנו כבר נפגשו. 

המשכנו אליי, התמזמזנו, ושאלתי "אני יכול להוריד לך את החזייה?"

"בוודאי". 

אנחנו שכובים על המיטה, היא רק בתחתונים, ואז היא הפתיעה אותי ושאלה- 

"אני יכולה להוריד לך את המכנסיים?"

ולמה זו הפתעה? כי למרות שברור שהתשובה היא כן, זו הפעם הראשונה שאישה שואלת אותי את זה בסיטואציה כזאת. זו מחווה קטנה, מכבדת, שממחישה ששנינו חשובים. 

הסקס היה מדהים- קרוב, אינטימי, מלא תשוקה. ממש לא סקס של פעם ראשונה. 

"אוף, אני לא מאמינה שאני צריכה לטוס מחר..." היא אומרת. 

"זה באמת לא בסדר, אולי אני צריך לקשור אותך למיטה ולהשאיר אותך פה" אני אומר חצי בצחוק. 

"וואו, אני אשמח שתקשור אותי למיטה שלך.." היא אומרת עם ניצוץ זדוני בעיניים וחיוך ערמומי. 

"באמת?" אני שואל, חוצה את הרוביקון שבין ואנילה לקינק. 

"כן..." היא מודה בחצי ביישנות.

"כי אני יכול לקשור אותך. עכשיו". 

"עכשיו?!" היא היא שואלת בהפתעה ובהתלהבות לא אצורה "אתה יכול?? אני רוצה!"

אני שולף את הרצועות, וקושר אותה חזק אבל בעדינות, מוודא שהיא בסדר ובטוחה. 

"עכשיו את שלי" אני לוחש לה והיא רועדת מהתרגשות, ומוסיף "אבל אם את רוצה לעצור פשוט תגידי- בכל שלב". 

היא מוסרת לי את השליטה. מעכשיו אנחנו כבר לא סטוץ רגיל, אנחנו דום וסאבית.

עם ידיים ורגליים קשורות ועיניים מכוסות, היא מתמסרת וגומרת כל כך חזק שקשה לה להפסיק לרעוד... 

מאוחר יותר, היא מפתיעה אותי שוב ומכריזה "אני רוצה לשרת אותך בכל דרך אפשרית". 

לשנינו ברור שהיא לא באמת שלי, שהיא מוערכת וחשובה, ולמרות שאני הדום והיא הסאבית, גם כשאני יורק לה לתוך הפה וגומר עליה איפה שאני רוצה- היא מלכה לכל דבר ועניין. העונג שלה עומד כתף אל כתף לצד שלי.

מאוחר יותר היא כבר מכורבלת חזק חזק בין הידיים שלי ומסתכלת עליי במבט כל כך מקסים, תמים ומתמסר, וברור לי מיד שכרגע היא הגורה שלי, ה puppy הקטנה שלי. 

וזה כל הקסם בשליטה- 

זו הבעת האמון האולטימטיבית. כמו המשחק נפילות אמון (Trust falls) שהיינו משחקים כשהיינו ילדים, פשוט עכשיו אנחנו כבר ילדים גדולים. 

כל כך ונילי בירושלים שאפילו לגלידה וניל יש טעם אקסטרה ונילי...

להיות פה, אמנם זמנית, בגלל הטילים-

זה העונש הכי גדול שהאיראנים יכלו לכפות עלי.

כמו שאמר רבנו סטילה:

"טפי, יא בני עמלק"

סוף העולם זה אירוע מחרמן.

אם הכול הולך להיגמר - אין חשיבות למה שחושבים עלינו.

כשאין חשיבות למה שחושבים עלינו - אין בושה.

כשאין בושה - יש מקום לבטא את כל היצרים והחשקים הפנימיים שלנו, כולל חרמנות.

פתאום אפשר להקשיב לאני הפנימי שלנו עד הסוף - בלי מעצורים. 

כנראה שהפעם העולם עוד לא נגמר, אבל זו תזכורת טובה עבורנו להקשיב לעצמנו בלי שיפוטיות.

יאללה

שוקל לפתוח אונליפאנס של ורידים-

מה אומרים, יהיה ביקוש?

האם השולט לוקח שליטה מהנשלטת, או שהיא נותנת לו את השליטה? 

בעיניי, התשובה ברורה-

שליטה מקבלים. אף פעם, אבל אף פעם, לא לוקחים. 

מה היא שליטה? 

בפשטות, כשהשולט מוביל, קובע בעבור הנשלטת מה קורה. 

זה יכול להתבטא בפקודה פשוטה של "תעמדי שם", וגם ב"תמצצי לי". באופן רחב יותר, זו יכולה להיות הנחיה שחורגת מגבולות סשן, כמו הנחיה מה ללמוד אקדמית, איפה לגור ובמה לעבוד. אבל, ופה הקאץ', זה תמיד צריך להתבצע במסגרת הגבולות של הנשלטת.

כולנו אנשים חופשיים, ורשאים לעשות כל מה שאנחנו רוצים, כל עוד אנחנו לא פוגעים באנשים אחרים. הנקודה הזאת קריטית - Do no harm. ביחסי שליטה, מה שמבטיח שנישאר מוסריים הוא הגבולות. 

אז למה אני חושב ששליטה מקבלים ולא לוקחים? 

כי אם בתור שולט אני עושה לנשלטת שלי משהו שהיא לא רוצה, כשחרגתי מהגבולות שלה, אז עשיתי harm. איבדתי את המוסריות. 

לכן, בעולם אידיאלי אין דבר כזה "שולט" ו"נשלטת". יש רק "שולט" ו"שולטת". אולי ה"שולט" מצליף ב"נשלטת", יורק עליה וקורא לה זונה שרמוטה. עם זאת, הוא צריך לעשות את זה רק אם היא *הרשתה לו* לעשות את זה - אם היא הפקידה בידיו את השליטה. 

דינמיקת שולט-נשלטת היא סוג של משחק, play. כשמדובר בזוגיות, הדינמיקה הזאת תופסת צורות מורכבות יותר. עם זאת, אם מדובר בדינמיקה בריאה-

בבסיסה היא צריכה להיות דינמיקת שולט-שולטת. 

*נוסח בלשון שולט-נשלטת, אבל תופס לכל הקומבינציות. 

בתמונה - רומן בדסמי שבו השולט מקבל שליטה מהנשלטת, ככה ששניהם בעצם שולטים. או שבעצם לא? 

ותודה לרובין על ההמלצה על הספר!

 

המלך ליאונידיס היה מקבל אותי ל-300? 

לגו של שבת

בנוסח תעופה עצמית

כשנכנסתי לראשונה לאתר הזה הייתי בערך בן 15. אולי פחות. 

הסתקרנתי בטירוף, התחברתי לצ'אט (זו גם הייתה תקופה כזאת שצ'אט אשכרה היה דבר, ד"ש לנענע צ'אט!) - וזה היה גדול עליי. בכמה סדרי גודל.  

לא היו לי את הכלים להבין את מה שקורה פה ו/או את עצמי, נבהלתי ונמלטתי.

17 שנה אחרי אני בן 32 ובמקום אחר לגמרי מנטלית, מה שבא לידי ביטוי בזה שאני מסוגל להיכנס לאתר הזה בלי הזין ביד ואשכרה לבטא את עצמי. 

אז זה יהיה המקום שלי לשתף כל מיני מחשבות ולפרוק זימה

אז קבלו בבקשה במחיאות כפיים סוערות את הבלוג שלי-

זימה ושאר יריקות. 

והנה תמונה מתחילת הערב הבאמת קינקי הראשון בחיים שלי שנגמר בטאבו-