מחשבות

נסיון חדירה של מחבלים בישוב סמוך אלינו.

כל כך סמוך שזה מרחק הליכה.פחות מקילומטר.

הגן של העפיפון עושה את הטיול הזה.בין הישובים.

המוח חוזר אוטומטית לזמנים אחרים של חדירות.

אנחנו בסדר.תפסו אותם.וממשיכים בסריקות.

ואמרו לחזור לשגרה.

נזכרת למה אני פותחת כל וילון של מקלחת לפני שאני סוגרת את הדלת.ולמה בחרתי מיטות לילדים אם אפשרות להתחבא מתחת.ולמה החדר שלהם בבית הוא הפנימי יותר ולא הקרוב לדלת הכניסה. נזכרת באוטובוסים.בפיצוצים.בזמנים שהיה יותר בטוח לנסוע בטרמפים.וגם זה לא.עניין של סיכון מחושב.

נושמת.

הפלאג מציק.גורם לי להתרכז בכאן ועכשיו.

הילדים בסדר.אנחנו בסדר. אנחנו נהיה בסדר.

שגרה.נשימות.הילדים לא מודעים.חזרתי למשרד. 

מתרכזת בפלאג.