לפני שנה. 23 באפריל 2023 בשעה 21:47
תמיד עם יד על הדופק, גם כשהראש למטה העיניים מסתכלות סביב, בוחנות, סורקות את השטח.
הדריכות שלי תמיד הייתה ניכרת ודווקא איתך הצלחתי לשחרר אותה קצת.
נתתי לעצמי להיות פגיעה.
זאת הייתה טעות איומה.
אני מרגישה כאילו קיבלתי אגרוף לבטן,
אגרוף משתק כזה שמקשה עליי לנשום והמחנק הזה מעיק כל כך.
הכעס משתלט ואחריו מגיע עצב מהול באשמה.
הפחד נוכח כאן סביבי כמו הילה אפורה.
אני פשוט סתומה.