יותר שכל ממזל

כשאני פותחת את הפה נפתחות שתי אפשרויות- האחת היא שמשהו טוב הולך להיכנס לשם והשניה היא שמשהו רע הולך לצאת.

בדרך כלל זאת האופציה השניה.

אנחנו הציניקנים מתקשים לשבת בשקט, תמיד יש איזו הערה חכמולוגית בארסנל.

הבעיה היא הצרות שבאות עם התכונה הלא קונבנציונלית הזאת, אין מה לעשות, זאת עסקת חבילה.

אז מתוך הבנה שאי אפשר להגיב על כל דבר ולעצבן את כולם וגם לרצות שיאהבו אותי כמו שאני נוצר רסן, חלק מהדברים נשמרים במאגר, חלק עוברים צנזורה וחלק משתחררים לחופשי בביטחון כי על מי אני עובדת... יש לי אישיות מקסימה.

ובכל זאת לפעמים הרסן הופך למשקולת והיא הולכת והופכת כבדה מנשוא וברגע אחד נשמטת ופורצת את מכשולי המלל שבדרכה.

ברגעים האלו אני תוהה-

אוי אלוהים, למה נתת לי שכל ולא כלים לעשות בו שימוש?

אני פחות מתחברת לסדיזם שלך.