לפני 5 חודשים. 2 ביוני 2024 בשעה 23:23
שוב אני שומעת את משאיות הזבל ברחוב ומבינה שכבר לא אלך לישון מוקדם כמו שרציתי. מנסה לעצום עיניים וכל כך מהר ציוץ הציפורים מגיע, אחריו כבר בוקעת קרן שמש ומיד קולות עייפים של אנשים לוקחים את תשומת ליבי, מדירים שינה מעיני.
אני כבר לא תוהה יותר למה אני כל הזמן מחוץ לבית. אני יודעת שהלבד שפעם הסב לי נחת היום כבד עליי מידי, אני קורסת תחתיו, לא מצליחה לנשום.
נתתי את עצמי, את כולי, וקיבלתי המון בחזרה. עכשיו המון נלקח ממני וכל מה שאני יכולה לעשות זה לחכות. לחכות ולקוות.
בעיקר לא לשאול שאלות שאין להן תשובות.
