אני אוהב להביט בגרמי השמים ולדמיין
זה עוזר לי להבין כמה אנחנו קטנים
וכמה רנדומלי היקום, אומנם אנחנו כפופים
לאותם חוקים פיזיקליים לאורכו
אבל המגוון שלו הוא כמעט בלתי סופי
יש כל מיני הקבלות שאפשר לעשות
בין כוכבים מסוימים לבין ההתנהגות האנושית
למשל שכמה שכוכב הוא יותר גדול
ככה הוא שורף את הדלק הגרעיני שלו יותר מהר ומתפוצץ לסופרנובה
(השמש שלנו למשל היא בגודל בינוני ביחס לשמשות אחרות שאנחנו מכירים, לכן יש לנו עוד לפחות 5 ביליון שנים
עד שהיא תתנפח ותבלע אותנו כמו הקוקי מונסטר בבינג' עוגיות אבל כבר תוך כמה מיליונים של שנים היא תגדל מספיק לעשות את התנאים פה לבלתי אפשריים למחיה)
גם לאנשים שחיים באיזה קצב גבוה מדי ונוצצים חזק מדי יש נטיה להאיר את הסביבה שלהם בגדול ואז להעלם בפיצוץ
או לקרוס תחת הכבידה של עצמם לחור שחור.
כמה שיותר גדולה השמש היא גם תגדיל את המרחק שבו כוכבי לכת
שחגים מסביבה הופכים לאקזו פלנטס מהגהנום עם תנאים שנגה או מרקורי או
נראים כמו טיול בפארק לידם או שפשוט נבלעים לתוך סינגולריות.
ולפעמים האנשים שסובבים את אותם כוכבים אנושיים מאסיביים, נשרפים לצידם.
ואני, אני מחפש את השמש שלי שאני יכול
לחוג מסביב לגולדי לוקס זון שלה
כזאת שהמרחק ממנה מאפשר מים זורמים
וחיים .