בעקבות ביקור שעשיתי בדרום העמוק
יצא לי שוב להתפעם מהיופי שיש בטבע
של הארץ הקטנה שלנו, יש משהו במדבר
שמאוד מדבר אלי, ולמרות שהיה חם כמו
תנור הרגשתי איזה שייכות טבעית
הגמלים,עצי הדקל שמבצבצים באמצע
כלום, מבנים מסתוריים שאתה תוהה
מי לעזעזל הגיע בתנאים האלה לבנות משהו
והריק הזה שמותיר מקום למשהו שימלא
אותו.
ויש בי גם איזה צמא למים להגיע לנווה
מדבר ולחסות בצילו (יותר נכון במקרה שלי
בצילה) מסביב השקט של כלום ושום דבר
ובפנים שפע ורווחה והכלה ומקום להניח
את הראש.
יש משהו בקיום האנושי שהוא כל כך
מדהים ואותי אפילו מרגש, אנחנו חיים
אומנם בתקופה של שפע אבל תמיד
צריך לזכור שהחלוצים שבנו וישבו מקומות
ברחבי העולם היו פלא של הנדסה
והתגברות על קשיים, הבדסמ של הטבע
יותר קשה מכל דבר שבני האדם יכולים
להמציא, נסה לייבש ביצות בזמן שיתושים
מחוררים אותך ומדביקים אותך במלריה
או לבנות במדבר בלי מקור מים, כשהשמש
קופחת לך על הפרצוף וגלה שהשוט או
מדיקל זה אתגר מצחיק.
ובכל זאת התגברנו כמין על הקשיים
ובנינו לנו בית כמעט בכל מקום על הגלובוס.
ואולי זה איזה מסר על הקיום האנושי,
כשנוח לנו אנחנו נוטים להתנוון ולאבד
את התכונות שעשו אותנו למה שאנחנו.
הקושי עצמו הוא זה שגרם לנו להתקדם
ולהשתפר בכל אספקט אפשרי.
יש משהו במנטליות של היום שמחבקת
את הנוחות ומזלזלת בקושי ובמאמץ
וזה חבל מאוד. אסור לשכוח מה הם
הדברים שפסיכולוגית משפרים אותנו.
הנה משהו שהיה כיף להקשיב לו
בזמן שהנופים עברו לי מול הפרצוף
בנסיעה...(קצת אוננות גיטרה עוד לא הרגה
אף אחד🤭 בעיקר כשיש בה תכלית)
מאחל לכולם שבת קרירה וכיפית ונעימה...
ממני ומהשועלה🦊🌼🎸☕️🌶👠
