ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני חודש. 6 באוקטובר 2024 בשעה 16:39

יש מתנות שאתה מקבל בחיים 

שמכילות איזה דואליות מובנית 

אמפתיות היא מתנה מהסוג הזה

כשאני נכנס לחדר לרוב אני חש בשניות 

מה מרגישים מי שנמצאים אתי 

וכמובן שזה קורה אצל כולנו רק שאצלי

זה בהגזמה לרמה שאני יכול לבוא 

במצב רוח טוב להכנס לחדר ובלי שקרה

שום דבר או נאמר משהו אני ארגיש 

כאילו סכין מפלחת אותי 

ואני אכנס לאותו מקום תודעתי שנמצא בו 

מי שאתי. 

ואני מתחיל לחשוד שזה בגלל הקרבה ל-7

המלחמה שלא נגמרת מאז

החטופים שלא חוזרים

כל יום מחדש ההותר לפרסום

והקייס הפרטי שלי שנראה מצחיק מול

מה שאנשים אחרים עוברים במדינה הזאת

מה שבטוח,

אני פשוט נשטף איזה עצב שעוטף אותי

כמו בטון שאי אפשר לצאת ממנו

אני מת לחשוב על סקס או בדסמ 

אבל כרגע פשוט לא ממש מצליח

אני זוכר שכשהיא הייתה שם 

הכל היה יותר פשוט 

ואני גם יודע שהכל עובר 

ומחר יום חדש 

מאוד מקוה שמחר יעבור בשלום

עם המליון התראות פיגוע 

ומאוד מקווה שלכולנו יהיה קצת שקט בקרוב

יודע שזה לא פוסט בדסמי אבל נראה לי

שפשוט הייתי צריך לכתוב, מקסימום 

תתעלמו...

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י