ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פורצת מסתורית בשחור...

פנטזיה שלי שחוזרת בוריאציות שונות עליך,את מחכה שאלך לישון, מחייכת חיוך מרושע והולכת להתלבש ולהתכונן...
את מוציאה את המכנס עור שצמוד מדי עליך עם החור למטה, לובשת מגפיים שחורות מעור עד הברך, חולצה שחורה צמודה שמבליטה את החזה שלך, כפפות עור שחורות ומסכת סקי שחורה... את פותחת בשקט את דלת חדר השינה שלי ומורידה בעדינות את השמיכה, מתיישבת עלי ומניחה את הכפפות עור על הפה שלי, מקרבת את הראש לאוזן שלי ולוחשת, אם לא תתנגד לא תיפגע, אני מבולבל ועם זאת מגורה ולא מסוגל להתנגד, את שולחת את הידיים עמוק לתוך התחתונים שלי ומאותו רגע אני כולי שלך להתמסר לכוח שלך ולמגע שלך אני לא יודע מי את אבל אני חושק בלך בכל עצם בגוף שלי. אני הופך לצעצוע שלך שקשה כל הזמן בנוכחות שלך, מספיק לי לראות את העיניים שלך מתוך המסכה ואני מכיר אותך מנשק אותך מוריד את המסכה ומגלה אותך הפורצת ששוכבת כל לילה לידי ופיצחה את הפורט נוקס של הלב שלי...
לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 5:40

חיים פה כבר שנה את אותו יום בלופ

עד שהם יחזרו זה לא יום זכרון

זה עדיין משהו שקורה

וזה נכון צריך להתרכז בלהמשיך לחיות

אבל צריך גם לתת למי שבחיים וחטוף

הזדמנות להתחיל לחיות מחדש 

זאת החובה המוסרית שלנו וזה יותר

חשוב מלחסל את חמאס או חיזבאללה

זה בדמנו.

השנה הזאת הכניסה את הכל לפרופורציות

ונתנה תוקף חדש למושג כאב 

ואנחנו עוד פה להרגיש אותו 

ולהילחם על עוד יום...

תחזירו אותם כבר הביתה את החטופים

ואת המפונים.

יהי זכרם של כל מי שכבר לא איתנו מהיום 

המקולל הזה ברוך...🕯

שנדע לגדול מהשנה הזאת ולהפוך את 

המקום הזה לטוב יותר בשביל כולנו. 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י