עולם קטן בצורת חדר, שהוא רק שלי ושלך, צבוע צבעים רכים, נעימים ויש בו מיטה ענקית.
לא רק ענקית- עצומה.
היא רכה ונעימה והיא רק שלנו.
יש בחדר גם ארון של בגדים יפים בשבילי וצעצועים שקנית שיהיו רק בשבילי וכולם בצבע שחור. אני אוהבת שחור. רק היהלום הנוצץ בקצה הפלאג יהיה בגוון ורדרד.
בחדר תהיה גם שידת איפור, טואלט עם מראה עגולה ובמגירה תהיה מברשת איתה תוכל להבריש לי את השיער בזמן שאני מזמזמת שיר ובמגירה השנייה הרבה קוקיות, גם הן בצבע שחור, איתן תוכל לאסוף לי את השיער בצמה אחת או שתיים או כמה שתחליט, כי אתה מחליט בחדר הזה. אתה מחליט באיזה תנוחה אחכה לך לפני שתכנס, עם איזה בגדים, או בלי, כמה זמן ואיפה ומה מותר לי לעשות ואני אהיה ילדה ממש טובה. ממש ממש טובה ואחכה ככה עם שתי הצמות, על הברכיים, רק עם חצאית קטנה ועם ראש מורכן, כמה זמן שרק תרצה. אולי רק לפעמים אני אזוז קצת כי אהיה חסרת סבלנות ואביט לאחור ואחכה שכבר תבוא אליי. אולי כבר תבוא? אני מציצה שוב עם הראש לאחור, אולי אקלוט את רחש צעדיך באוזניי או אראה את הידית העגולה של הדלת זזה אבל לא, אתה עדיין לא בא. אני אהיה ילדה ממש טובה אבל באמת שאני מחכה לאבא כבר הרבה זמן ובטח לא יהיה לו אכפת אם אמתח קצת את הרגליים ואחזור מהר מהר לשבת. אני אקום ואתמתח והידיים שלי ייגעו בכפות הרגליים והחצאית תחשוף לרווחה את איבר המין שלי שעדיין אדמדמה מהבוקר. מבין רגליי אני רואה את שולחן הציור הקטן מעץ ונדמה לי שהוא קורא לי. אני מתיישבת בחזרה כי אני חושבת ששמעתי אותו מתקרב. הגוף שלי נמלא התרגשות חמימה מהולה בפחד אמיתי, אולי הוא יידע שקמתי? אני מחכה עוד רגע קל עם המבט ברצפה ומבינה שטעיתי, הוא לא בא. לפעמים הוא אוהב שאני מחכה לו הרבה זמן. אני עוצמת עיניים ומנסה לדמיין מה הוא יבקש הפעם. באיזה צעצועים נשתמש. איפה הוא יזיין אותי היום. אולי על השידה? או על שולחן הציור הקטן? ואני אשאר ככה עוד קצת ושוב אאבד את הסבלנות ושוב אקום להתמתח ושוב אשמע את שולחן הציור קורא לי ואחשוב לעצמי שבטח תשמח להכנס ולראות אותי מציירת כי אתה ממש אוהב שאני יושבת ומציירת בשקט אבל בטח גם לא תשמח כי אתה לא אוהב שאני לא מקשיבה אבל אתה ממש אוהב שאני נותנת לך סיבה טובה להעניש אותי.
כל המחשבות האלו גורמות לי לטפטף על עצמי נוזל חמים ישר על העקבים עליהם אני יושבת ואני אתאפק קצת אבל לא אצליחלהתאפק הרבה ואתחיל להתפתל במקום ואשלח לשם את האצבע שלי למרות שאני יודעת שאסור ובלי שאשים לב אני אתערבל אלתוך הפנטזיה שלי ואתה תגיע ואני כבר אהיה בתנוחה אחרת לגמרי ואתה תיאנח אנחה עמוקה ורק אז אני אשים לב שאתה מאחורייואני אבהל נורא אבל גם אחייך חיוך שובב.
כשתגיד לי בקול עמוק ״אבל את יודעת שאסור לך לגעת בלי רשות״ אז אני אבהל עוד יותר ואומר שכבר חיכיתי לאבא בסבלנותממש הרבה זמן ובתגובה אתה תכווץ את הגבות ותגיד לי לקום ואני אקום מהר מהר כי אני ילדה טובה ממש טובה אפילו שזזתי.
