לא חתולה או כלכלבה.
ולמה כל כך התרגשתי מהזנב של השועלית?
(מתה כבר למצוא את האשראי)
לפעמים אני קוראת פה על כלבלבות טובות וקצת מקנאה. זה קצת מחרמן אותי, במחשכי ליבי, לחשוב על ההנאה שאבא שואב מלראות את חיית המחמד שלו דרוכה, קשובה, נענית.
אני קצת מקנאה כי אני לא
(לא דרוכה, לא קשובה, לעיתים רחוקות נענית)
אני בטוח בטוח לא כלבלבה.
אם כבר, אולי לפעמים קצת חתולה-
מתלטפת כשבא לה ולא שמה זין בשאר הזמן.
אז ניסיתי לחשוב מה אני
ממש עכשיו
ביום חמישי שהוא כבר יום שישי על פי החוקה האנושית (עדיין מרגיש כמו חמישי)
והגעתי למסקנה
שאני שועלית
(על כן ההתרגשות מהזנב הכתמתם, אבל לעזאזל איפה האשראי)
אני חיית בר כזו,
עם מבט מזוגג בעיניים,
עם אוזניים זקופות.
חיית בר כזו,
שנדיר להתקל בה.
אם היא תעצור על ידך ולו לרגע, תרשה לך להתענג על נוכחותה, על קיומה הברור בעולם, תרגיש כאילו נבחרת על ידי אמא טבע בכבודה ובעצמה.
אם תרשה לך להתקרב
זה ירגיש כמו נס אמיתי-
כל שבריר שנייה במחיצתה יתמלא ביראת כבוד
פליאה בראשיתית
ריגוש תהומי.
בטח שאי אפשר לומר לה בואי הנה, או שבי, או רדי מהשולחן די כבר כמה פעמים אפשר להגיד לך חתולה מעצבנת. לא. רקלהתפעל ממנה בשקט.
אולי, אם יש לך מזל של ממש
היא בדיוק תצטרך עזרה
או אז אולי תיעתר, בחשש, אך בלית ברירה
למגע האנושי, המאיים.
או אז, אולי,
אם היית סבלני מספיק, זהיר מספיק
אולי אז תרגיש בטוחה להתרפק בזרועותיך
ואתה תזכה לחוש את מגע פרוותה הרכה
בר מזל שכמוך.
