The world in my eyes

באלי להיות כל כך אכזרי אלייך.. להיות כל כך קר ואכזר אלייך.. להתייחס אלייך כאלו את חור שממלא את צרכיי.

לזיין לך את הגרון בזמן שאת בוכה עם דמעות בעניים ולהיות עם פרצוף קר ואכזר ואפילו מצחקק טיפה .

באלי לסטור לך כל כך חזק שתשמעי צלצולים באוזניים.

באלי שניהיה כמו שתי חיות, טורף נטרף.

אני אטרוף אותך, אני אנשוך אותך.

אני אהיה אכזר וכוחני אלייך.

אני אכניע אותך בעזרת כוחי ואפיל אותך לרצפה ואעשה בך כרצוני.

בובת מין קטנה שלי, את תהיי כל כך חסרת אונים.. יהיה לך פרצוף חמוד ועצוב עם דמעות בעניים ואיפור מרוח על כל פניך העדינות, אוחח זה כזה סקסי…

אני אזיין כל חור שיש לך בגוף.

אני אכאיב לך בכל גופך.

אני מבטיח לך שאחריי הסשן הזה את לא תשכחי אותי ( אולי אפילו תתמכרי).

ולבסוף, אחריי שתהיי כולך עם סימנים בכל מיני צבעים😍

אני אוריד אותך לרצפה, ארים טיפה את ראשך וידפוק יריקה לתוך הפרצוף שלך כדי להזכיר לך כמה שאת אפסה גמורה וסמרטוט הרצפה שלי.

אני אחזיר את ראשך לרצפה בדחיפה,

ואגמור עלייך בזמן שאת שם למטה ואמרח את כל הזרע שלי על גופך.

ואז, אני ארים אותך מן הרצפה. ואחבק אותך חיבוק כל כך חזק ואוהב ואנקה אותך.

אני אנשק אותך בכל גופך ואתן לך את כל החום ואהבה שבעולם קטנה שלי.

אני רוצה שנתפרק ביחד. שנבכה, שתכולל בתוכנו סערת רגשות, שלא נבין מה קרה פה בכלל, אני רוצה את השקט אחריי הסערה הזאת

איתך.

רק חסר מוצץ בפה🥲

רוצה אותך הכי ילדותית שיש, הכי קטנה הכי תמימה.

מפחדת מהלא נודע, בסהכ רוצה מישהו שישמור עליה, שייגן עליה.

להרגיש שאת משנה משהו למישהו בעולם הזה, שלמישהו באמת אכפת ממך.

שאחריי היום הארוך שעבר בעבודה יגיע הביתה, ידאג לך ויאכיל אותך, יקלח אותך, ישחק איתך.

ייתן לך את המקום שלך ואת כל האהבה שבעולם.

וזה השקט שלו, לדאוג לך.

ואת? את לא צריכה לעשות כלום.. פשוט תהיי את.

תני לי את הגישה אלייך

להעביר את ידיי על גופך, ללטף בעדינות את החזה ולהסניף את צווארך.

להפעיל לחץ על גרונך ולשחק בשפתייך הרכות,

לדחוף לך אצבע אצבע ושתמצצי אחת אחת.

אני אוהב את זה שאת מסתכלת עליי במבט סקסי ושובבי, רוצה לטעום עוד ועוד, רוצה לפרוץ את הגבולות ולגלות דברים חדשים שעוד לא ידעת.

כי כזאת את, חרמנית וסקרנית..

אולי גם אמיצה הייתי אומר, רוצה שאכאיב לך שוב ושוב ללא הרף, ללא רחמים.

אך גם אתן לך את כל החום ואהבה שבעולם, אני אנשק אותך ואכאיב לך, אני אכאיב לך. אני אכאיב לך כל כך חזק שעינייך לא יוכלו שלהישאר יבשות.

שקולך יהיה כל כך צרוד מרוב צעקות של חוסר האונים שלך.

אני אתעלל בך עד שתפלי מרגלייך ולא תוכלי לשאת יותר.

אבל כזאת את.. מרצה וסבלנית, נשלטת טיפוסית..

השעה כמעט 23:30, הייתי צריכה להיות בבית כבר ב23:00 או כך אדוני ביקש..

לא ידעתי אם אני צריכה למהר או אם באלי למרוח עוד קצת את הזמן עם החברות, הוא בטוח כועס.

אויש שוב הוא מתקשר..״טוב כנראה שאזוז״ אמרתי לחברות בקול שקט ומפוחד.

״קרה משהו״? הן שאלו, ״לא, האמת שאני קצת עייפה״.

עליתי על המונית, כל הדרך אני חושבת כבר על כמה התחת שלי הולך להיות אדום ושורף..

לא יודעת אם זה יותר מחרמן אותי או מפחיד אותי? או גם וגם בעצם?

אני מגיעה הביתה, פותחת את הדלת ושומעת את הטלוויזיה פועלת ברקע אך הוא לא שם.. ״אתה כאן״? שאלתי בקול טיפה רועד.

לפתע הוא נעמד מולי עם השוט בידו, ואמר: ״איחרת״.

״כן אני יודעת״..

״שוב פעם״

הרגשתי שכל כך איכזבתי אותו.. הרגשתי כל כך אשמה ואכזבה, למה הייתי חייבת לא לשים לב לשעה?? טוב, אולי עכשיו אני אלמד את הלקח שלי..

״תשכבי כאן״.

הוא אמר בטון מציית והצביע על השולחן.

כל כך חירמנה אותי הדומיננטיות שלו, רטובה רק מלשמוע אותו פוקד עליי להעמד דום ולא לזוז:

הוא קשר את ידיי מאחוריי הגב, השליך את גופי על השולחן וקשר את רגליי.

״קדימה, תתחילי לספור 40 הצלפות״.

הוא מתגרה בי ומעביר את השוט על הגוף שלי.. תוהה לעצמי מתי יצליף בי כבר.

״אחת״ אמרתי בקול מבוהל, ״שתיים״, ״שלוש״

״יותר חזק.. אני לא שומע״

ככל שקולי התגבר ככה נהנתי יותר , הרגשתי כל הצלפה והצלפה ונכנסתי לזון משל עצמי, מנותקת לגמרי מהעולם וכל מה שיוצא מפי הוא פשוט צליל, נהנת מכל הצלפה שפוגעת בגופי.

״39 אדוני״ צעקתי בקול רם,

ידעתי שאת הצלפה האחרונה הישבן שלי לא ישכח.. ״40!!!״ צרחתי מכל עמקי נשמתי.

״מממ יופי זונה קטנה שלי, אנחנו רק התחלנו״

הוא אמר בקול מצחקק ומתגרה.

״קדימה עוד 80…״ הוא אמר בקול קר,

הוא ממשיך להצליף בי ואני כבר מרגישה פשוט מעולפת, בקושי מצליחה לעמוד על רגליי, מרגישה שעוד שנייה אני נופלת וצונחת למטה.

הישבן והגב שלי כבר שורפים בטירוף.. אבל עם כמה שאני מרגישה מעולפת, באלי גם שהוא ישתמש כמו שצריך בתחת השורף והאדום הזה וייזין אותי.

הוא סיים להצליף בי, אני לא יודעת כמה כי הפסקתי לספור מזמן.. הוא מוריד את התחתון שלי משתמש בי כמו שצריך וגומר בתוכי, אוחחח ההרגשה הזאת פשוט אלוהית… הוא מתיר את קשריי ואני לא מצליחה לעמוד על רגליי ואני צונחת מטה.. הוא מרים אותי אל עבר המקלחת ומטפל בי כמו שצריך, שוטף אותי ומנקה את פצעיי..

הוא לוקח אותי שוב אל עבר הסלון, מושיב אותי לידו ומלטף את ראשי.

אני קמה ממיטתי ומביטה מבעד לחלון,

הכל מרגיש חסר משמעות,ריק..מרגישה כה בודדה ותוהה לעצמי.מתי אראה אותך שוב אדוני שלי?

ידייך מלטפות את פניי, רגליך עוטפות אותי בחום ואהבה, מרגישה הכי ילדותית, הכי מציקה, הכי תלותית.

כמה שאני אוהבת לשבת לצד רגליך ולחבק אותן חזק. להתמסר אלייך, למגע החם והעוטף שלך שגופי פשוט מתמגנט ונשאב אליו,

כל כך בוטחת בך שאתה יודע מה טוב עבורי דאדי שלי,

אני רוצה לשחרר הכל ולהישאב אלייך, אני רוצה שתכאיב לי ותזכיר לי כמה שאני ילדה רעה כי לפעמים? זה מגיע לי…

אני רוצה לעבור את המסע הזה איתך, להתרגש ממך כל פעם מחדש, מכל נגיעה שלך, כל ליטוף שלך, כל נשיקה שלך.

אני רוצה את כל החום ואהבה שבעולם ממך,

אבל אני רוצה לפעמים שתזכיר לי גם כמה שאני זונה, אני רוצה שתראה לי איך אתה משתמש בי, כמה אין לי מילה מולך, כמה חסרת אונים אני לידך, נתונה ביידך, עושה בי כרצונך.

תלמד אותי דרך הכאב, תשפיל אותי, תסטור לי, תראה לי שאני מסוגלת ליותר ממה שאני חושבת, תדחוף אותי יום אחר יום להיות יותר טובה מהיום הקודם, אבל אחריי הכל.. אני רוצה להיות הקטנה שלך🖤

לחץ, חוסר וודאות, פחד שמשתק את גופי, אנדרנלין זורם לי בוורידים, הלב שלא מפסיק לדפוק, האגו שתמיד רוצה עוד ועוד ואף פעם לא מסתפק,

הילד הקטן שרוצה להוכיח גם הוא לא מניח,

אני רוצה שקט, אני רוצה רעש ואנשים מסביב, אני רוצה ריגושים בלתי פוסקים עם צלצולים,

אני רוצה פרטיות כזו שאוכל לחיות עם עצמי בשלווה וברוגע,

אני רוצה שיפסיקו לשפוט אותי, אני רוצה לעשות חטאים בלי לשים על אנשים.

זה החיים שלי, אז למה את הם תמיד מתערבים??

גם ככה הם דפקו אותי מספיק,

באלי הכל, אבל גם לא באלי כלום.. אולי זה שוב הדפוס הדפוק שלי? כנראה..

יש לי עוד דפוסים דפוקים, מעניין אם משהו ישתנה כשאשב ואקרא את הפתק הזה בעוד כמה חודשים…

באלי להיות התרופה שלך,

כן כן התרופה שלך.. התרופה שלך מהכאב שממנו את בורחת כרגע, את יודעת על מה אני מדבר..

אני זה שמכיל אותך, שעוזר לך, שמשמח אותך , נותן לך את כל החום והאהבה שבעולם.. מחבק ומנשק אותך, מכאיב לך, מציק לך..

אבל זה לא כאב כזה שכולם מכירים.. זהו כאב שבו את מסבה את כאבך לעונג שלך.. כאב שאת מוכנה לשאת למעני בעודך כנועה לי,

את כל כולך לשרותי, למעני ולצרכיי,

מוכנה לשאת בשבילי את הכאב הזה כי סומכת עליי, בוטחת בי ומעניקה לי את השליטה,

יודעת שאני יודע מה הכי טוב בשבילך, מה עושה לך טוב, מה נעים לך, מה מציק לך.. יודע מה את צריכה ולא מה את רוצה… כי אני, אני ורק אני מכיר אותך יותר ממה שאת מכירה את עצמך.