אני מיואשת
אני מיואשת
אני מיואשת
אין ייאוש בעולם כלל
אני ממלמלת לעצמי שוב ושוב
שבת שכזאת עם עוד טעות שכזאת. עוד בחירה שגויה. אני מרגישה שאני מחזרת על הפתחים.
מחפשת את הדוד שלי כדי שאוכל להיות רעייתו. אבל במקום הדוד אני מוצאת כל מיני דודים מחופשים. אחד מחופש לאוהב. שני מחופש למכיל. שלישי מחופש לכנה.
כולם מחופשים אבל אני לא רואה את זה. אני בוחרת להאמין בטוב. אני בוחרת לחיות בפנטזיה שהפעם זה יהיה זה. הפעם לא אהיה לבד. הפעם לא ארגיש נטושה על אם הדרך.
אבל זה שוב קורה לי.
ואולי נוח לי ככה.
שבע ייפול צדיק וקם.
אני כבר לא בטוחה אם אני קמה. אולי אני צולעת. אולי בעצם אני מהלכת על רגל אחת.
אני עושה טעויות. על מלא.
רק רוצה אהבה.
אני שוב מחליטה שדי ! זה לא יקרה שוב !
אני לא אפול שוב !
אני לא זקוקה לדודים המחופשים. אני לא זקוקה לאהבה עם קרניים. אני טובה. אני ראויה לטוב. אני מתרכזת במה שיש לי. לא חושבת על הלבד שלי.
אני אתרכז בטוב שלי. אנסה להפיץ אותו החוצה.
אני לא מחפשת. אני לא רודפת. אני לא מתפשרת.
הגיע הזמן לנסות אחרת. מגיע לי את הדוד שלי.
המנוחה והנחלה שלי. הבית שלי. האשת חיל שלי. הכיסוי ראש שלי. הנרות שבת שלי. הטהרה שלי. המקווה שלי.
מגיע לי שזה יהיה כמו שאני חולמת.
אני שוב מיואשת. אולי בכלל זה לא קיים עבורי.
אולי אם אפסיק לחפש לא אוכל להתמודד עם הלבד יותר. אולי הוא יתרחק ממני.
אין שום ייאוש בעולם כלל. רבנו אומר בליקוטי מוהר״ן חלק ב,עח
"אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ... וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל... שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּםאפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, וְאֵיך שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּהשֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזר אֵלָיו יִתְבָּרַך".
ואולי בכלל זאת עבודת השם שלי עכשיו. להאמין בזה. לשכנע את עצמי בזה. לאחוז בתקווה של הצדיק. שהשם רוצה בטובתי. הוא לעולם לא עזב. אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה. הוא נמצא. הבת מלך שלי עוד תחזור. אני יודעת. אנימרגישה אותה מבפנים.
בינתיים אם אתה שולח לי עוד דודים מחופשים.
בבקשה תאמר לי. תעזור לי לשמור על עצמי.
בבחינת בפני עיוור לא תיתן מכשול.
זאת ההתבודדות שלי להיום.
