אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון

הלילה כבר ירד

המחשבות לא עוזבות

השמש תזרח מחר

אני יודעת

אבל אני לא יודעת אם אני אזרח מחר

אולי כבר שקעתי

אולי שוב נעלמתי

אולי אני כבר לא מחפשת נחמה

לפעמים מיואשת מלחפש תשובות

הקולות שאומרים לי שאני לא מבינה כלום

שאני לא טובה

שאני חסרת תקנה

בתוך תוכי אני יודעת

אין דבר כזה

אין אדם שאין לו תיקון

"פִּתְחוּ לִי פֶּתַח כְּפִתְחוֹ שֶׁל מַחַט וַאֲנִי אֶפְתַּח לָכֶם כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם", וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל: וְכִי עַד עַכְשָׁו לֹא פָּתַחְתִּי פָּתַח כְּחֻדּוֹשֶׁל מַחַט?

וכאן הבת שואלת: אולי תפתח לי כבר ?

אתה לא רואה שאני דופקת ודופקת

עוד שנייה את הראש בקיר

תן לי רמז

משהו

קטן

כיוון

דרך

עזור לי לסיים את התיקון שלי

אין לי כבר כוחות להתמודד

אין לי כוחות לצפות לישועה

נגמרו לי התפילות

אני לא חזקה

אני נייר אורז

רואים עליי הכל

לא מצליחה להסתיר

הבנתי את הפרנציפ

של העולם הזה

מכירה את הקלפים שלי בעל פה

לא מצפה יותר לכלום

חושבת לפעמים

אולי בעצם זה הגיהנום שלי

״אולי מה שעובר עלייך עכשיו זו הסיבה שאת כאן ?״

המשפט הזה פעם היה מנחם אותי

עכשיו הוא מייאש אותי

אני עוברת מה שעוברת

כל אחד עובר

את מי זה בכלל מעניין ?!

יש מי שסובל יותר ?

האם אפשר להשוות בין סבל אחד לאחר ?

אני לא במים שלי

מהיום שבו דגת אותי

הרחקת אותי ממך

אני לא נושמת

מחכה לחזור בחזרה.

ובלי שום ייסורים השם בבקשה ממך

כי אז בטוח יתגדל ויתקדש שמך.