ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לידה מחדש

לפני שבוע. 17 בנובמבר 2024 בשעה 12:46

התעורר בי רצון עז היום לכתוב סיפור מחרמן, שיהיה קצת מושפע מכל הדברים המופלאים שראיתי אתמול באורדורה. לספר על איזה סשן מוטרף עם אישה יפיפיה. לספר על רגע שבו ישבתי על הברכיים באמצע הרחבה והסתכלתי בשקיקה על האישה שלידי. 

אבל זה לא הדבר שאני באמת רוצה לספר עליו.

ואני לא רוצה לכתוב סיפור מחרמן.

אני רוצה להגיד לכם תודה, תודה לאנשים הנהדרים שהיו שם אתמול, אנשים שקיבלו אותי כאחד משלהם, למרות שלא הכרתי אותם, תודה לאנשים שמביאים לך חיבוק חזק שגורם לך להתמוסס בתוכו. תודה לאנשים שסתם ניגשו ודיברו וחייכו.

תודה לכולכם, המסיבה אתמול הראתה לי שזה שהקהילה שתמיד רציתי להיות חלק ממנה ופחדתי, היא לא מפחידה בכלל, היא מקבלת ונעימה ונהדרת.

הפעם לא יהיה סיפור מחרמן, אבל אולי זה יגיע אחרי המסיבה הבאה. 

 

שמחתי להכיר את כולכם ❤️

לפני שבוע. 16 בנובמבר 2024 בשעה 12:14

אני מגיע היום לאורדורה בפעם הראשונה בחיים!

 

מתרגש, סקרן וקצת לחוץ. 

הבגדים כבר מוכנים, אני אהיה החנון בעניבת הפרפר והשלייקס האדומים. 

בואו להגיד שלום, מתרגש לפגוש את כולם 💜 

לפני שבוע. 13 בנובמבר 2024 בשעה 20:03

מישהי אמרה לי לאחרונה שאני מאזוכיסט ריגשי, זה לא פעם ראשונה שאמרו לי את המשפט הזה.

בפעמים הראשונות שזה קרה ביטלתי את הדבר הזה בזלזול, אני מכיר את עצמי, אני בטוח לא מאזוכיסט, ובטח שלא ריגשי, ומה זה בכלל אומר אני לא כל כך מבין, אבל אין מצב שאני שם.

אני הרי אוהב דברים פשוטים, אני אוהב לשמח אותה, לעשות לה טוב, להקל עליה, להסב לה עונג, לסגוד לה ולצחוק איתה.

אז נכון, אני גם אוהב להיות נעול בכלובון צניעות קטנטן ולקבל דילדו בתחת, אבל זה לא מאזוכיזם ריגשי, זה פשוט טעם טוב בסקס.

אבל עוד ועוד נשים המשיכו להגיד לי את זה - "אתה ממש אוהב השפלות, אה?" ואני מסתכל עליה בעיני עגל ואומר, "לא יודע, אף פעם לא ממש ניסיתי."

וזה נכון, באמת לא ניסיתי השפלות, למיטב ידיעתי.

נכון שלא מזמן מישהי דחפה לי כף רגל לפה תוך כדי שהיא שיחקה בטלפון. 

אבל זה לא היה משפיל.

נכון שלא מזמן מישהי נעלה אותי, ואז הביאה אותי לאורגזמה הרוסה עם ויברטור על הכלוב תוך כדי שהיא צוחקת.

אבל זה לא היה משפיל.

והיום שיחקתי משחק קבוצה עם כמה חברים וידידות שהיה בו אלמנט משמעותי של לוחמה פסיכולוגית, ובאחד הסיבובים הרגשתי איך אני מפסיד, והרגשתי איך.. גברת כלשהי בתוך הראש שלי.

הרגשתי איך כל רגע שחולף הוא רגע מתוכנן על ידה כדי להביא לכדי תוצאה רצויה.

הרגשתי שדבר איננו מקרי, שכל מילה, כל תנועה, כל שנייה, חשובה.

הרגשתי איך היא משחקת בי כמו בטרף.

הרגשתי רדוף, חלש, חסר שליטה.

וחייכתי מאוזן לאוזן.

לא יכולתי להפסיק לחייך, כל רגע שעבר, גרם לי להנאה גדולה יותר, הרגשתי איך אנשים מסביבי נעו בחוסר נוחות בכיסא, גם הם הרגישו במשחק המוחות הזה, וזה היה להם לא נעים.

ואני? לא יכול להפסיק לחייך.

ואז נפל לי האסימון, פתאום הבנתי הכל.

שאדם משחק לך ברגש, משחק לך במוח, אז אתה יודע, בוודאות מוחלטת, שאתם על אותו הגל.

לא רק שאתם על אותו הגל, הוא עושה לך בריכת גלים בתוך המוח. זה החיבור המנטלי המוחלט.

 

שיט.

אני באמת מאזוכיסט ריגשי.

לפני 3 שבועות. 3 בנובמבר 2024 בשעה 20:06

"בדס? מה אתה אחד האנטישמים האלה? אני לא מבינה, איף כל השמאלנים האלה השתלטו גם על המדינה איך עוד פעם נפלתי על אנטישמי כל פעם זה קורה לי יא-אללה איתכם מה נסגר עם כל הגברים בתל אביב?"

רציתי לעצור אותה, באמת שרציתי, אבל היא נראתה כאילו היא צריכה לפרוק איזה כעס לא קשור.

"לא לא, לא בדס, בדסמ"

"מה זה הבדסמ הזה? אני לא מבינה".

 

שאלה כל כך פשוטה על פניו, מה זה בדסמ.

אני יכול לחשוב על כמה תשובות, את חלקן ניסיתי, את חלקן עוד לא.

 

אופציה א' - המגדיר הלאומי.

"ההגדרה המילונית של בדסמ זה בעצם Bondage Discipline Sadism Masochi" ולפני שאספיק לסיים את ראשי התיבות אני אשמע צעקה של "מה אתה פסיכופט אמאלה" ואראה אותה בורחת אל האופק.

שזה טוב, כי אני לא יודע מה הייתי עושה אחרי זה. כי פתאום אני עלול למצוא את עצמי בדיון טכני על אקטים ספציפיים ומסיבות.

 

אופציה ב' - חנופה למיינסטרים

"זוכרת את הסרט 50 גוונים של אפור? אז זה מהעולם הזה, אבל בכלל לא ככה, כי הסרט הציג את זה גרוע ומאוד אטום, וזה אמור להיות מלא אהבה ואינטימיות, ובמקום זה הספר מפגר ממש, וכל קשר בינו לבין בדסמ כמו שאני חווה אותו הוא מקרי בהחלט, ובכלל לא ברור בכלל שמה שהלך שם היה בהסכמה, וגם שם זה Maledom ואני יותר מעוניין ב Femdom, ובקיצור, זה היה דוגמא נוראית.. הממ.. אז זה כאילו קצת כמו שם, אבל בכלל לא כמו שם"

"וואלה? חבל כי ממש אהבתי את הסרט, איזה חתיך וגבר על כריסטיאן הזה, חבל שאין כאלה במציאות"

 

אופציה ג' - המתחמק 

"קשה להגדיר את זה, כאילו זה ה… הממ… נו איך אני אגיד את זה… זה כזה איך שאני חווה מיניות ומייצר אינטימיות, את מבינה?" אני אומר תוך כדי שאני מדבר לכיוונה הכללי של המלחייה שעל השולחן. "זה כאילו לא חייב לערב אקטים ספציפיים או צעצועים, זה יותר הדינמיקה כזה, את מבינה? זה כאילו… לא יודע איך להגדיר את זה"

"כן כן אני לגמרי מבינה נשמע הגיוני" - היא ממלמלת תוך כדי שהיא אוספת את הדברים שלה מהשולחן, היא לא מבינה, היא רק מחכה לברוח ברגע שאני אחזור להסתכל למלחייה להמשיך את המונולוג המתחמק.

 

אופציה ד' - האופציה שלא קיימת.

האופציה שבא יש לי כוח על אחד שאף אחד לא מדבר עליו אף פעם. הכוח על שלי הוא לגעת לאדם אחר ביד, ולשדר לו רעיון, ממש כמו שעושים החייזרים בסרטים.

דמיינו את זה, בר ויסקי העשוי מעץ כבד, אווירה חשוכה ומלאת עשן אופפת את האוויר.

דייט ראשון, היא מסתכלת עלי בעיניים טובות תוך כדי שאני מספר איזה סיפור,אנחנו צוחקים ונהנים, זו מנת הויסקי השלישית שלי. מגיעים לנושא הכואב של הערב, רווקות מאוחרת, איפה טעינו, ואיך הגענו לפה.

האווירה נהיית רצינית, אני מספר את הסיפור שלי ובסופו, מכניס חיבור לבדסמ.

"חלק מהבעייה בקשר הייתה היכולת שלנו לייצר אינטימיות וקשר אותנטי וריגשי, אני מרגיש שחלק מזה נובע מהעובדה שאני נמצא על הספקטרום הבדסמי, והיא לא."

"מה זה הספקטורם הבדסמי?"

ואז זה קורה, ההזדמנות שלי, אני נוגע בה בפעם הראשונה בדייט מאז החיבוק בהתחלה ומניח את כף היד שלי עף היד שלה, "תני לי להראות לך."

 

ואז היא רואה הכל. 

היא רואה את עצמי הקטן בן ה6 קושר את עצמו עם חבלים, את העונג הפיזי שאני מקבל מחוסר אונים, את רמת הביטחון והאמון שאני צריך לתת באדם, את האינטימיות שזה מייצר אצלי.

היא רואה עד כמה אני תמיד דואג לרצות ולספק, בסקס ובחיים עצמם. היא רואה את הפעמים שדאגתי והענקתי מלב שלם, את הרצון שלי לראות בה אלה ולענג אותה כל היום וכל הלילה ואת הרצון שלי להקל עליה ולעזור לה להפוך לגרסא הטובה ביותר שלה.

היא רואה את הפטישים שלי, איך הם נוצרו, ואיזה ערך עצום אפשר לקבל מהם בתוך מערכת יחסים, היא רואה איך כל אחד ואחד מהם נועד כדי לספק פונקציה מסויימת בקשר ככה שאפשר לייצר קשר אופטימלי.

היא רואה אותי ומסתכלת לי בעיניים, המבט שלה מתחלף.

חיוך ענק נמרח לה על הפנים, "זה בדסמ? למה אף אחד לא אמר לי קודם, אצלנו קוראים לזה להיות ג'נטלמן"

היא נשענת קצת לכיווני, היא יודעת עכשיו שאני רוצה אישור לפני שאני ניגש לנשיקה.

אני נשען קדימה ומנשק אותה.

היא תופסת לי את השיער ומושכת לי את הראש אחורה, "אתה הולך להיות שלי", וחוזרת לנשק אותי,

ואני מתמוגג לשלולית ומתמסר.

 

כי בדסמ זה לא סביב האקטים שכן עושים או לא עושים, זה סביב קבלה, ואהבה, ולהיות שייך, להיות בבית.

 

 

אופציה ה' - הכי טוב שיש

בהינתן העובדה שאני לא יכול לעשות את אופציה ד', אני צריך למצוא חלופה.

והאופציה היחידה האפשרית זה להסביר את עצמי טוב יותר, להיות יותר פגיע.

לא מספיק לזרוק רימון, צריך גם לדעת להכיל אותו ולהבין עד כמה המידע הזה מערער את הצד השני.

כל כך קשה לי להוציא את המילים האלה מהפה, שאני אפילו לא יודע להעריך עד כמה קשה לשמוע אותן.

אבל אני לא יודע איך לעשות את זה זה במילים, בדייט ראשון, בהיכרות אפסית.

 

 

לפני חודשיים. 24 בספטמבר 2024 בשעה 12:31

כפי שהפוסט הקודם שלי מרמז - התחלתי לנעול את עצמי לפני כמה ימים במהלך עבודות הבית.

 

ואז תוך כדי שהפלאג רוטט בתוכי ואני תולה כביסה, עברה לי מחשבה בראש - למה בעצם רק במהלך עבודות הבית?

אני יכול להיות נעול גם בעבודה, ובחדר כושר, ובמפגשים עם חברים. 

הרי האמת היא, שאני מרגיש הרבה יותר... בבית שאני נעול. 

זה מרגיש נכון. 

 

אז לפני כמה ימים החלטתי שאני אהיה נעול כל הזמן, וזמן השחרור היחידי שלי יהיה שאני יוצא לדייטים עם נשים - אלא רגעי השחרור היחידים שלי מעתה. 

אין דייט? אין שחרור. 

 

וכדי לעשות את העניין הזה קצת יותר כיפי, אז כל יום שאני נעול אני *חייב* להיות עם הפלאג הרוטט שלי לפחות חצי שעה.

וככה הערבים שלי נראים עכשיו. 

 

והאמת? חיי הרווקות מעולם לא היו כאלה סוטים 😍

לפני חודשיים. 21 בספטמבר 2024 בשעה 6:55

בתור רווק שגר לבד, לא פשוט לתחזק בית נקי. 

כביסה, כלים, בישולים, רצפות.

מה לא. 

 

ולנקות זה מבאס. 

אז מצאתי פתרון. 

 

פתאום ניקיון הפך להיות כיף והבית מבריק מאי פעם. 

ולמי שלא מזהה, זה פלאג עם רטט דרך אפליקציה 😍

 

לפני 9 חודשים. 6 בפברואר 2024 בשעה 16:43

"איך אני נראית מתוקון?" היא שאלה תוך כדי צחקוק וסיבוב במקום.

"את נראית פאקינג מושלמת" עניתי לה, "מה לא הייתי נותן כדי לזיין אותך עכשיו שאת כזאת סקסית" המשכתי, והתכוונתי לכל מילה.

"מתוקון, אתה יודע שזה עוד לא הזמן, אני יוצאת עכשיו לבלות" היא אמרה בחיוך גדול וזדוני, "נראה אם אהיה חרמנית בכלל שאחזור הביתה, בכל זאת, כמה כבר אני יכולה להזדיין בערב אחד?".

חתולת הסקס הזו, חתולת הסקס שלי, שכלום לא מספק אותה, שרק רוצה עוד ועוד זין, שלא משנה כמה שעות הזדיינו, מעולם היא לא אמרה לי "די" או "אני לא יכולה יותר" ובטח שלא "זהו אני מסופקת, בוא נתכרבל ונראה טלויזיה". שהיא חזרה ממנו בפעם הקודמת, היא הייתה מסופקת, ורק רצתה להתכרבל. היא אפילו לא פתחה את הכלובון המתכתי הקטנטן שהייתי בו כמעט שלוש ימים, היא רק רצתה להתכרבל על הספה ולראות סרטונים טיפשיים באינטרנט. 

לא שאני מנהל מעקב או משהו, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבילינו ערב ביחד ולא הזדיינו כל הזמן.

וככה היא חזרה בפעם הקודמת.

ומאז עבר כמעט שבוע, ואכן כל יום היה לנו את הטקס הקבוע שלנו – מקלחת משותפת, מזמוזים והתחרמנות על הספה. או אז הרגע לו חיכיתי כל היום בשקיקה היה מגיע, הרגע בו הזין שלי השתחרר מהכלובון, הרגע שבו אני לוקח שליטה ומזיין לה את הצורה. אומנם אני לא גומר, כי אסור לי לגמור, אבל עדיין – מזיין לה את הצורה, והיא גונחת וגומרת, גומרת וגונחת. 

ואחרי שבוע מלא בזיונים הגענו למוצ"ש, הערב שהיא נפגשת איתו.

"טוב מתוקון, אני יוצאת" היא התקרבה אלי באיטיות.

"תוריד את המכנסיים" היא אמרה בהחלטיות.

הפשלתי את המכנסיים והזין הנעול שלי קיפצץ עם הכלובון המתכתי עליו, היא ירדה על הברכיים, הסתכלה מעלה אל תוך עיני, וליקקה את הזין שלי במשך כמה רגעים.

אנחות קולניות התחילו לצאת ממני, הייתי כל כך חרמן, ולא גמרתי כבר כמעט עשרה ימים. זמן שהוא בערך נצח.

"טוב אל תתרגש יותר מדי" היא אמרה, החזירה את המכנסיים שלי לגובה המותניים, נעמדה, נשקה לי על השפתיים נשיקה חושנית אחרונה, "נתראה בעוד כמה שעות מתוקון, תהנה מהערב שלך."

והיא נעלמה.

ונשארתי לבד, מתוסכל, חרמן, ונעול.

החלטתי שלמרות הכל, אני אהנה מהערב הזה, ואם אני לא יכול לגמור, אני יכול לעשות דברים כיפיים אחרים.

אז גלגלתי לעצמי ג'וינט, מזגתי לעצמי כוס ויסקי, הזמנתי המבורגר בוולט, הדלקתי את הסוני 5 והייתי מוכן לערב מהסרטים.

אבל הג'וינט רק גרם לי להתגעגע אליה, אנחנו תמיד מעשנים ביחד.

הויסקי רק גרם לי לחשוב עליה, מעניין מה היא עושה עכשיו תהיתי עם עצמי, ונכנסתי לווטסאפ לראות מתי היא הייתה מחוברת בפעם האחרונה.

ההמבורגר היה חסר טעם, במקום לטרוף את הבשר רציתי לטרוף אותה.

אפילו הסוני לא הצליח לגרד את הנקודה, רק רציתי לשחק יחד איתה.

בגדול, היא לא יצאה לי מהראש לרגע.

כל ווטסאפ, כל אימייל, כל נוטיפיקציה מאתר חדשות הקפיצה אותי, כל פעם דימיינתי את ההודעה שלה "אני חוזרת הביתה מתוקון, אני חרמנית, הוא לא סיפק אותי היום בכלל, אני מתה לזין שלך."

וכל פעם התאכזבתי – פרסומות, עבודה, חברים, משפחה, שליח וולט.

ואז זה קרה, כשלוש שעות אחרי שהיא יצאה מהבית, הטלפון שלי צלצל, גם הפעם הייתה לי תחושה לא מוסברת שזו היא, אבל הפעם אחרי כ42 התראות שווא, צדקתי.

וזו אכן היית היא.

"מתוקון, אתה לא מבין, אני כל כך שיכורה. ופגשנו חבר שלו בבר, והוא חתיך הורס. בדיוק הגענו לבית שלו שלושתנו ביחד, אגיע מאוחר יותר."

במהרה הקלדתי לה מענה "תהני אהובה שלי, מתגעגע אלייך וחושב עלייך" ושלחתי.

אבל מבפנים, התפוצצתי מקנאה.

עוד לפני שהספקתי לעכל את כל הקנאה שהתחילה לזרום בתוכי, מהבטן, אל הראש, אל הזין ובחזרה אל הבטן.

קיבלתי הודעה נוספת, פתחתי גם אותה בחשש מה.

"ואו מתוקון, אתה לא מבין, הם רוצים לעשות איתי שלישייה, אתה יודע כמה רציתי את זה. זה בסדר מבחינתך?"

"כמובן שזה בסדר סקסית על-חלל שלי, אני שמח שתגשימי את הפנטזיות שלך, תהני המון"

עניתי לה ברוגע, הייתי כזה קול.

אבל מבפנים בערתי, כעסתי, קינאתי, רציתי לזיין אותה, להכאיב לה, לפרק אותה, להשאיר עליה סימנים, שכולם ידעו למי היא שייכת.

"אוח מתוקון, אתה כזה מתוק, תהנה מהמשך הערב שלך" היא שלחה, ובזה תמה השיחה שלנו.

ניסיתי לשוב לעיסוקי, אבל לא יכולתי לעשות דבר, בערו בי כל כך הרבה רגשות שאפילו לא הצלחתי לשים על כל אחד את האצבע, הכל היה כל כך מעורבב – קנאה, בדידות, התרגשות ומעל לכל, חרמנות. 

וכל הרגשות האלה שגעשו בי, ובלי לשים לב מצאתי את עצמי נוגע בזין הנעול שלי דרך הכלובון, מנסה להחדיר אצבע, מנסה למשוך קצת, מנסה לשחק איתו ולמצוא איזו נקודה שבה אני יכול לענג את עצמי. וכך ישבתי על הספה בחדר חשוך, נעול ופתטי, מנסה לגעת בעצמי דרך כלובון מתכת פצפון בזמן שאהבת חיי מזדיינת לה עם שני גברים זרים השד יודע איפה.

ואז זה קרה, קיבלתי ממנה הודעה נוספת "מתוקון גמרתי מלא, הם היו ענקיים. אני בדרך הביתה".

צלצול ההודעה כמו החזיר אותי למציאות, ועברתי למוד שהיא קוראת לו בחיבה – "לברדור מתרגש", שבמוד הזה אני מחכה לה בבית בהתרגשות ומזנק עליה בשנייה שהיא חוזרת ומלקק ומנשק את כולה.

חיכיתי בהתרגשות, תוך כדי עשיתי קצת כלים בכיור והפעלתי מכונת כביסה, ניקיתי וסידרתי קצת את הבית שיהיה לה נעים לחזור.

ואז – דפיקה בדלת, היא פה.

זינקתי עליה בהתרגשות, היא נישקה אותי בחושניות, התלטפנו והתמזמזנו בכניסה לבית למשך מלא זמן, היא מעכה לי את הזין הנעול שלי ואני נאנקתי משילוב כאב ועונג.

היא הובילה אותי לספה ותוך כדי שהיא מלטפת את הזין הנעול שלי היא סיפרה לי איזה חתיכים הם היו, איזה זין ענק היה להם, כמה היא נהנית לגמור מהם, איך היא ירדה להם, כמה הם גמרו ואיפה.

וכל הזמן הזה, אני רק מפנטז על הרגע שבו אני אזיין אותה גם, על הרגע שבו אשתחרר מהנעילה שלי ואפרק לה את הצורה.

ואז היא סיימה את הסיפור והישירה אלי מבט, "אני מסופקת מתוקון, שנראה קצת טלוויזיה? התגעגעתי לנוח איתך על הספה"

ולפני שהספקתי להגיב, היא התכרבלה עלי, הושיטה יד לשלט, הדליקה איזה סרטון טיפשי והתחילה לצחוק בקול, וכל זה בלי להוריד יד לשנייה מהזין הנעול שלי שבינתיים מקפצץ אצלה ביד.

הסרטונים המצחיקים התחלפו ברקע, שמעתי הצחוק שלה התגלגל מדי פעם, וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא כמה רציתי לזיין אותה עכשיו. התחלתי להתחכך על הירך שלה באמצע הכרבול, הרגשתי איך זה נוגע לי בנקודה הנכונה, והאצתי. התחלתי לגנוח והיא הסתובבה עלי ונישקה אותי באיטיות.

"אתה כזו זונה קטנה. אבל אני לא משחררת אותך. אם אתה רוצה לגמור, תגמור ככה"

זה רק הדליק אותי יותר, והמשכתי והאצתי, הרגשתי את האורגזמה במורד הזין, אבל לא הצלחתי להעלות אותה במעלה הזין הכלוא שלי. הרגשתי איך היא תקועה, וכלום לא הביא אותה למקום הנכון. 

היא צחקה עלי והוציאה אותי מריכוז. 

"אוח מתוקון אתה כזה פתטי". 

 

בום.

לפני שהיא הספיקה לעכל מה קרה. הייתי מעליה, יד שמאל אוחזת בשני פרקי כף היד שלה ואני יושב לה על הבטן. יד ימין תופסת לה את הצוואר.

"את יודעת שאני שונא שאת קוראת לי ככה" אמרתי בקול איטי ובמבט זועף. התחלתי להפעיל כוח ביד ימין וראיתי את הפנים שלה משתנות. 

התקרבתי לשפתיים שלה לנשיקה ונשכתי לה את השפה התחתונה, בא לי להכאיב לה כמו שהיא הכאיבה לי. היא נאנחה,הזין הנעול שלי קפץ, אני נאנחתי ונשכתי אותה בצוואר, היא נאנחה והזין הנעול שלי קפץ. 

רציתי לזיין אותה, הייתי כל כך חרמן, ולא היה אכפת לי מכלום. 

התחלתי ללרדת עם יד ימין אל עבר החזה שלה, ובדרך הרגשתי את המפתח תלוי על שרשרת. 

אילו הייתי אדם חכם יותר, הייתי שואל את עצמי למה דווקא היום היא בחרה לשים את שרשרת המפתח, אבל אני אינני אדם חכם. 

באותו רגע לא הייתי אפילו אדם, הייתי יצר טהור, הייתי חרמנות, תסכול, כעס.

בתנועה זריזה הורדתי את המפתח מהצוואר שלה, וכעבור רגע הזין שלי יצא מהכלובון לחופשי והתמתח בשמחה.

היא ניסתה להביע התרעמות כלשהי, אבל הכנסתי לה 2 אצבעות לפה והיא התחילה למצוץ אותן בשקיקה.

היא הייתה כלכך רטובה ועם זאת כל כך צרה, היא הרגישה כל כך טוב. 

והוצאתי עליה את הכל. זיינתי לתוכה את כל התסכול שנאגר בי, זיינתי מכעס על איך שהיא עזבה אותי היום והזדיינה עם אחרים, והיא גמרה וגמרה וגמרה.

ואז שאני התקרבתי לגמירה המיוחלת, היא לחשה לי באוזן "אני צריכה להעניש אותך על מה שעשית", זה רק קירב אותי עוד יותר, האצתי, זיינתי חזק יותר, כל המיטה רעדה, היא גמרה שוב.

"אסור לך לגמור" היא אמרה לי לאוזן ונשכה אותה.

ממש שם, תכף מגיע, ואז פתאום קור.

היא דחפה אותי החוצה עם הירכיים שלה, היה חסר לי אולי שלוש פמפומים.

"אמרתי שאסור לך לגמור" היא אמרה בזעם והשתחררה ברגע מהאחיזה שלי. 

"איזה זיון טוב זה היה, כל הכבוד מתוקון. תנעל את עצמך ובוא למיטה." 

היא נעמדה והתחילה ללכת לחדר האמבטיה. 

"אה, והעונש שלך הוא שלחודש הקרוב אני פוגשת אותם באופן קבוע כל מוצ"ש, ואתה תהיה נעול באופן קבוע בין מוצ"שים"

הספקתי להתנגד רק לרגע ואז היא אמרה לי, "היית צריך לחשוב לפני שנגעת במפתח שלי, אז מה ששמתי אותו שם בכוונה כי ידעתי שתעשה את זה."

 

"הזונה הקטנה הזו הפילה אותי בפח. איך אני אוהב אותה" חשבתי לעצמי והצטרפתי לצחצוח השיניים. 

 

לפני שנה. 6 ביולי 2023 בשעה 22:15

לפני שנה. 2 ביולי 2023 בשעה 13:58

מי ששם לב שנעלמתי, זה אינו מיקרי, בשלב לפני כחודש וחצי תשומת ליבי הופנתה למצב הנפשי שהייתי בו - איבדתי את עצמי וטבעתי קצת בתוך המרדף אחר בדסמ.

זה סך הכל סיטואציה טיבעית, התפרצות לעולם שכל כך השתוקקתי לו במשך תקופה ארוכה, והוא היה נראה קרוב מתמיד.

אבל זו הייתה כמובן אשליה, ואשליה שהסבה לי יותר נזק מתועלת.

ועל כן החלטתי להתנתק במידת מה, להפסיק לכתוב לבלוג, להפסיק לשוחח עם אנשים, להפסיק להכנס לכלוב 420 פעם ביום.

 

ובשונה מביבי, שאני מבטיח משהו, אני גם מבטיח לקיים. ולכן, נעלמתי לתקופה קצרה -להבין יותר טוב מי אני ומה אני, וגם, לבסס לעצמי חוויות מחוץ לעולם הבדסמ.

והאם כך יהיה? מצד אחד - כן, מצד שני - לא מספיק.

אבל זה בסדר, יש לי את כל חיי להספיק חוויות חיים נוספות.

אבל אני בהחלט מרגיש בשל יותר לחזור - ובצעדים מדודים תוך שמירה על עצמי השלם. 

 

ובזה תמה ההקדמה.

וכעת - לנושא היום.

שמעתי היום פודקאסט שעסק במיניות ובושה, בושה ומיניות.

המילים "שמעתי היום פודקאסט" לא מתארות את הסיטואציה, שהתיישבתי והנעתי את הרכב, בחרתי בפודקאסט הזה, כעבור בערך 4 משפטים בנושא הפלגתי במחשבות ולא שמעתי כלום עד שהמגישה צעקה עלי "תודה ונתראה בפעם הבאה!".

ובאמצע? באמצע חשבתי על עצמי מלפני כמה שנים.

על כל הבושה שמילאה אותי, על כל המורכבות החברתית בלהיות גבר נשלט, על כל רגעי ההשפלה, על הקושי אפילו להגיד את המילים, על הקושי והפחד להגיד מה אני אוהב במיטה, גם אם מדובר באישה שרוצה בטובתי במאת האחוזים. על הבושה שמילאה אותי והמבטים מלאי הרחמים שקיבלתי שחשפתי את הצד הזה בי לבנות זוג וניליות שהיו לי. 

ואז תוך כדי הנסיעה, נפלו לי שלושה אסימונים:

אסימון ראשון: 90% מהבושה שהיית לי בנושא הזה נעלמה, ואני חייב את זה לנשים פנומנליות שעזרו לי להשיג חוויות בדסמיות חיוביות, והראו לי שתכונת האופי הנשלטות שלי הן תכונות אופי חיוביות ולאו דווקא שליליות, כפי שתמיד הרגשתי עם עצמי. 

אסימון שני: אני צריך להיות גאה בעצמי מההווה על השינוי המשמעותי, ושולח לעצמי חיבוק חזק ומרים לאני מהעבר.

אסימון שלישי: אני מוכן לצאת אל האור.

ושאני אומר "לצאת אל האור", אני לא מתכוון להשלים עם הנטיות הבדסמיות שלי - אלא לחגוג אותן, להיות גאה בהן, להבין שזה חלק מהותי מהפאזל שהופך אותי להיות אני, ושבלי זה - לא הייתי אני בכלל.

 

אחתום במילותיו המבריקות של מורנו ורבנו - תמיר בר

?חבר אמר לי מי אתה
חשבתי ועניתי לי אתה
האהבה היא כל מה שנשאר
אבל מחר אני אירה בך

יחסים זזים, נימוסים, גירושים
ואירוסים צומחים ביחד בנהר הזה
ואני כמו הנהר הזה
כדי לשרוד אני מוכרח להשתנות

יהיה מה שיהיה
פוחד מכל מה שיהיה
והוויד לא עוזר
אולי זה מבלבל אבל אמת:
אני צעיר אני זקן, הער והישן

אי אפשר לטבול באותו הנהר פעמיים
אי אפשר אני ניסיתי (אין) רק פעם אחת
אי אפשר לטבול באותו הנהר פעמיים
אי אפשר לשהות לא, אפשר לשחות רק פעם אחת

 

 

לפני שנה. 28 במאי 2023 בשעה 19:59

שאלה חמודה ומשעשעת שלצערי אין לי תשובה טובה עבורה.

זכורות לי סיטואציות כיפיות, נעימות, שבהן אפשר לצחקק בגדול שפתאום עושים zoom out על הסיטואציה ומבינים איפה נמצאים.

איפה סיטואציה מצחיקה? כזו שמפרקת אותך מצחוק וצריך להרגע לנשום רגע אחריה? כזה עוד לא היה לי.

האם תהיה לי סיטואציה כזו היא רק שאלה של עקשנות ומזל - האם אצליח למצוא את החיבור האנושי והחיבור הבדסמי באדם אחד? כי רק שיש דינאמיקה עילאית אפשר בכלל לדמיין אינטימיות וקרבה בתוך הבדסמ שיאפשר לסיטואציה להיות מצחיקה ברמה הזו.

כאשר התשובה תהיה חיובית - ואני מאמין בלב שלם שהיא אכן תהיה חיובית בעתיד, אעדכן פה עם סיפור מצחיק.

 

זה מצחיק, כי אני לא יכול לתאר את זה במילים.

זה לא שמשהו בזה מושך אותי, כאילו כמובן שזה כן, אבל זה יותר ממושך.

למושך יש קונוטציה של משהו קליל, עדין כזה, שמדי פעם יהיה נחמד לגרד את הגירוד, כי זה מושך אותך.

קינק ובדסמ לא מושכים אותי, זה מי שאני. אני מרצה, מעריך, סוגד, מתמסר.

קינק ובדסמ זה לא סתם איזה משהו שאני רוצה לגרד פעם בכמה זמן, אלא אורח חיים אלרנטיבי שאני רוצה לאמץ - כי אני מאמין שזה מה שהנשמה שלי צריכה.

לא כי היא נמשכת לזה, אלא כי זה פשוט משהו שחייב לקרות כדי שאני אהיה אני באופן המלא ביותר.

אז לא, אני לא יכול לתאר במילים מה מושך אותי בזה.