"בדס? מה אתה אחד האנטישמים האלה? אני לא מבינה, איף כל השמאלנים האלה השתלטו גם על המדינה איך עוד פעם נפלתי על אנטישמי כל פעם זה קורה לי יא-אללה איתכם מה נסגר עם כל הגברים בתל אביב?"
רציתי לעצור אותה, באמת שרציתי, אבל היא נראתה כאילו היא צריכה לפרוק איזה כעס לא קשור.
"לא לא, לא בדס, בדסמ"
"מה זה הבדסמ הזה? אני לא מבינה".
שאלה כל כך פשוטה על פניו, מה זה בדסמ.
אני יכול לחשוב על כמה תשובות, את חלקן ניסיתי, את חלקן עוד לא.
אופציה א' - המגדיר הלאומי.
"ההגדרה המילונית של בדסמ זה בעצם Bondage Discipline Sadism Masochi" ולפני שאספיק לסיים את ראשי התיבות אני אשמע צעקה של "מה אתה פסיכופט אמאלה" ואראה אותה בורחת אל האופק.
שזה טוב, כי אני לא יודע מה הייתי עושה אחרי זה. כי פתאום אני עלול למצוא את עצמי בדיון טכני על אקטים ספציפיים ומסיבות.
אופציה ב' - חנופה למיינסטרים
"זוכרת את הסרט 50 גוונים של אפור? אז זה מהעולם הזה, אבל בכלל לא ככה, כי הסרט הציג את זה גרוע ומאוד אטום, וזה אמור להיות מלא אהבה ואינטימיות, ובמקום זה הספר מפגר ממש, וכל קשר בינו לבין בדסמ כמו שאני חווה אותו הוא מקרי בהחלט, ובכלל לא ברור בכלל שמה שהלך שם היה בהסכמה, וגם שם זה Maledom ואני יותר מעוניין ב Femdom, ובקיצור, זה היה דוגמא נוראית.. הממ.. אז זה כאילו קצת כמו שם, אבל בכלל לא כמו שם"
"וואלה? חבל כי ממש אהבתי את הסרט, איזה חתיך וגבר על כריסטיאן הזה, חבל שאין כאלה במציאות"
אופציה ג' - המתחמק
"קשה להגדיר את זה, כאילו זה ה… הממ… נו איך אני אגיד את זה… זה כזה איך שאני חווה מיניות ומייצר אינטימיות, את מבינה?" אני אומר תוך כדי שאני מדבר לכיוונה הכללי של המלחייה שעל השולחן. "זה כאילו לא חייב לערב אקטים ספציפיים או צעצועים, זה יותר הדינמיקה כזה, את מבינה? זה כאילו… לא יודע איך להגדיר את זה"
"כן כן אני לגמרי מבינה נשמע הגיוני" - היא ממלמלת תוך כדי שהיא אוספת את הדברים שלה מהשולחן, היא לא מבינה, היא רק מחכה לברוח ברגע שאני אחזור להסתכל למלחייה להמשיך את המונולוג המתחמק.
אופציה ד' - האופציה שלא קיימת.
האופציה שבא יש לי כוח על אחד שאף אחד לא מדבר עליו אף פעם. הכוח על שלי הוא לגעת לאדם אחר ביד, ולשדר לו רעיון, ממש כמו שעושים החייזרים בסרטים.
דמיינו את זה, בר ויסקי העשוי מעץ כבד, אווירה חשוכה ומלאת עשן אופפת את האוויר.
דייט ראשון, היא מסתכלת עלי בעיניים טובות תוך כדי שאני מספר איזה סיפור,אנחנו צוחקים ונהנים, זו מנת הויסקי השלישית שלי. מגיעים לנושא הכואב של הערב, רווקות מאוחרת, איפה טעינו, ואיך הגענו לפה.
האווירה נהיית רצינית, אני מספר את הסיפור שלי ובסופו, מכניס חיבור לבדסמ.
"חלק מהבעייה בקשר הייתה היכולת שלנו לייצר אינטימיות וקשר אותנטי וריגשי, אני מרגיש שחלק מזה נובע מהעובדה שאני נמצא על הספקטרום הבדסמי, והיא לא."
"מה זה הספקטורם הבדסמי?"
ואז זה קורה, ההזדמנות שלי, אני נוגע בה בפעם הראשונה בדייט מאז החיבוק בהתחלה ומניח את כף היד שלי עף היד שלה, "תני לי להראות לך."
ואז היא רואה הכל.
היא רואה את עצמי הקטן בן ה6 קושר את עצמו עם חבלים, את העונג הפיזי שאני מקבל מחוסר אונים, את רמת הביטחון והאמון שאני צריך לתת באדם, את האינטימיות שזה מייצר אצלי.
היא רואה עד כמה אני תמיד דואג לרצות ולספק, בסקס ובחיים עצמם. היא רואה את הפעמים שדאגתי והענקתי מלב שלם, את הרצון שלי לראות בה אלה ולענג אותה כל היום וכל הלילה ואת הרצון שלי להקל עליה ולעזור לה להפוך לגרסא הטובה ביותר שלה.
היא רואה את הפטישים שלי, איך הם נוצרו, ואיזה ערך עצום אפשר לקבל מהם בתוך מערכת יחסים, היא רואה איך כל אחד ואחד מהם נועד כדי לספק פונקציה מסויימת בקשר ככה שאפשר לייצר קשר אופטימלי.
היא רואה אותי ומסתכלת לי בעיניים, המבט שלה מתחלף.
חיוך ענק נמרח לה על הפנים, "זה בדסמ? למה אף אחד לא אמר לי קודם, אצלנו קוראים לזה להיות ג'נטלמן"
היא נשענת קצת לכיווני, היא יודעת עכשיו שאני רוצה אישור לפני שאני ניגש לנשיקה.
אני נשען קדימה ומנשק אותה.
היא תופסת לי את השיער ומושכת לי את הראש אחורה, "אתה הולך להיות שלי", וחוזרת לנשק אותי,
ואני מתמוגג לשלולית ומתמסר.
כי בדסמ זה לא סביב האקטים שכן עושים או לא עושים, זה סביב קבלה, ואהבה, ולהיות שייך, להיות בבית.
אופציה ה' - הכי טוב שיש
בהינתן העובדה שאני לא יכול לעשות את אופציה ד', אני צריך למצוא חלופה.
והאופציה היחידה האפשרית זה להסביר את עצמי טוב יותר, להיות יותר פגיע.
לא מספיק לזרוק רימון, צריך גם לדעת להכיל אותו ולהבין עד כמה המידע הזה מערער את הצד השני.
כל כך קשה לי להוציא את המילים האלה מהפה, שאני אפילו לא יודע להעריך עד כמה קשה לשמוע אותן.
אבל אני לא יודע איך לעשות את זה זה במילים, בדייט ראשון, בהיכרות אפסית.