באחד הראיונות המפורסמים שלו, ר'צרד פיינמן (פיזיקאי על ונגן חובב על תופי בונגו במועדוני חשפנות) הציג את הבעיתיות בשאלה "למה".
מצד אחד, ככל שנשאל "למה" נוכל להתעמק יותר ויותר בנושא מסויים ולרדת אל שורש העניין.
מצד שני, עם כל רמה כזו - כמות הידע וההנחות שאנחנו עושים גדלה משמעותית. כמות הידע המקדים הנחוץ לנו כדי לענות על שאלות הלמה גדלה אקספוננציאלית. לבסוף נגיע אל אוקיינוס של ידע מקדים, שלאדם שלעולם לא נחשף לתחום, יהיה בלתי אפשרי להבין.
וכאן אנו מגיעים אל אחת הבעיות שנתקלתי בה במהלך חיי. אני משתדל להיות כן ואותנטי לגבי הנטייה המינית שלי, לגבי העובדה שאני בדסמי בכל תא מגופי.
לכן, למרות שזה קשה, ולא נעים, יצא לי לנהל מספר לא מועט את השיחה הזו עם נשים אשר התעניינו "למה".
למה אני אוהב להרגיש חוסר אונים?
למה אני אוהב שמתעללים בי?
למה אני אוהב להיות נתון לחסדיה של המלכה?
למה אני אוהב להיות נעול?
למה אני משתוקק לזה?
למה אני צריך את זה?
ולכל שאלה כזו אפשר לנסות ולתת תשובות, להסביר את התופעה מכיוון אחר, שטחי יותר או שטחי פחות.
אבל בלי כל הידע המקדים, בלי כל ההבנה האמיתית - לא ניתן להגיע אל שורש העניין.
אנשים שמבינים, שבאמת מבינים, לא צריכים לשאול "למה", הם יודעים למה.
למרות שגם הם לא תמיד יודעים להסביר את זה.
אם אדם מן הרחוב ישאל פיזקאי "למה שני מגנטים נמשכים זה לזה" התשובה תהיה מורכבת וקשה לניסוח.
לבסוף, אחרי כמה רמות של "למה" וללא הבנה אמיתית של אוקיינוס הפיזיקה המורכבת התשובה תתכנס למשפט הפשוט "כי זה הטבע שלהם".
ובאופן זהה לחלוטין עבורי, אפשר לשאול אותי "למה אתה צריך את כל הבדסמ הזה?"
אם האדם שמולי מבין באמת את הצורך החמקמק הזה כי זה גם בוער בו, אז השאלה הזו נשמעת לו מצחיקה, כי הוא מבין ושחה באוקיינוס הענק שמתחת לפני השטח בעצמו, הוא מכיר אותו בדיוק כמוני.
אבל עבור אדם פשוט מין השורה שבאמת ינסה להבין יצטרך בסופו של דבר להסתפק בתשובה אחת פשוטה
"כי זה הטבע שלי".
תמונה שקשה לי להסביר במילים מה היא מעוררת בי, אבל זה לגמרי הטבע שלי
