שלום לך ילדה יפה. העיניים שלך אומרות הכול והשתיקה שלך מדברת עם הלב שלי, אני מרגישה שפעימות הלב שלנו מסונכרנות. אני תופסת לך את הסנטר, לוקחת נשימה עמוקה כשפניינו צמודות, ומרגישה איך הנשיפה שלך והשאיפה שלי מתערבבות, נכנסות עמוק לפי, ממשיכות לבית החזה וממלאות אותי. בגרוני עובר חלחול של בכי, שאם אתן לו את המקום, יתפרץ ללא היסוס וישאג. הבכי שעולה בי הוא השתקפות לרגשותיך. אבל אני פה בשבילך, ואם הדמעות שבי הן הראי לרגשות שלך, אז אני רוצה לתת לך מתנה. לנתב את הבכי, שמההיכרות איתך אני יודעת שכבר עיבדת. מיצית. ועכשיו אני בוחרת שברגע הקט שלנו יחד אנחנו נעשה צעד, נתקדם. אני נותנת לך חיבוק ביד אחת, מועכת את ראשך בחיקי. תוך כדי אני מסניפה את שיערך הרך, ועוצמת עיניי. בא לי לבכות איתך בפעם האחרונה לפני שאתחיל. אבל עכשיו אנחנו לא בוכות.
לאט ובעדינות אני מרפה את החיבוק, פוקחת עיני, מסתכלת לך עמוק בעיניים, רואה את הזגוגיות ובלי מילים מורה לך לעמוד מול הספה. את עושה זאת ומחכה לפקודה הבאה. בזמן שאני מארגנת את העמדה שלי, אני במבט עוקב עליך, רואה את חוסר האונים שלך מולי. אני רק מנפנפת בידי, ואת שואלת אם להתפשט. בראשי אני מהנהנת.
למרות שאת מכירה את הטקס שלנו, זה מפליא אותי איך בכל פעם מחדש את שואלת מה לעשות, ואני מבינה את הצורך שלך בוודאות, אני מחייכת אליך. את יפהפיה. בא לי לעצור הכל ולהביא לך את המראה, לעשות רק מזה סשן, אבל אני נשארת ממוקדת במה שאת צריכה ממני הכי הכי עכשיו, ומרגישה את פעימות הלב שלנו שוב בסינרגיה, מרגישה אותך בתוכי, אני לוקחת נשימה עמוקה ומתחילה.
אני מדברת לראשונה. אומרת לך להיכנס למנח שיחשוף את לחיי ישבנך, אחד הנכסים הכי סקסיים שלך. בפלג הגוף העליון את רכונה טיפה וזה גורם לציצי השופע שלך להיראות כל כך מזמין. הפטמות שלך זקורות, ונראה שגם הן מברכות אותי לשלום ומשוועות למגעי. אני מתאפקת אל מול המראה המהפנט שלך, ומתרחקת מספיק כדי למקם את השוט במדויק על ישבנך. את עם הגב אלי, לכן את לא יודעת מתי תגיע ההצלפה, ואני נהנית להרגיש את הציפייה בכל איבר בגופך. אני משהה טיפה את הרגע. נהנית מהסבלנות שלך. את ממיסה את ליבי, כשאני מסתכלת עליך ויודעת איך את מרגישה, זה רגע משכר, המתח גואה ואני נהנית כל כך.
את מקבלת ממני את ההצלפה הראשונה, ויללה יוצאת ממך. היללה הזאת אומרת הכול: "תודה לך אוקסן", "אחח, אני כל כך צריכה את זה", "עוד בבקשה". אבל אני רוצה לשמוע אותך אומרת, ושואלת אותך, "יש לך משהו להגיד?". אני יודעת שיש כל כך הרבה דברים שיש לך להגיד, אבל בתוך הסשן את בתוך הכאב והרגש, במקום הכי עמוק שלך, ולכן את עוד מעבדת את מה שתרצי לומר לי אחרי הסשן, עכשיו את רק שלי, נותנת לעצמך לשחרר, ופשוט להיות כאן, להיות מולי עירומה מבפנים ומבחוץ, ורק אומרת "תודה, אוקסן".
אני מחזקת אותך, אומרת לך "ילדה טובה" וממשיכה להצלפה הבאה, עוצמתית יותר. הפעם היללה נשמעה יותר כמו צעקה שבאה מהבטן. אני מכירה את היללה הזאת. את נותנת לכאב לחלחל עמוק לנשמה במשך כמה שניות. בשפת גופך אני רואה כיצד את משהה את התחושה הטהורה הזאת עוד קצת. מתענגת עליה בעיניים עצומות. אני נהנית לבהות בך כשאת עושה זאת. את מדהימה, היכולת שלך להתמסר לכאב ולאהבה מכל הלב והנשמה מזכירים לי בכל סשן מחדש כמה אני אוהבת אותך.
זאת אומנם רק טעימה מהסשן שלנו. זיכרון קטן ממך שבא לי לחלוק... אני נוצרת בליבי את זמננו יחד.
תודה רבה לך, ילדה. אני אוהבת אותך בכל ליבי.
