עצוב לי כשבעלי לא איתי בסופשבוע. זה הכי רגיש אצלי. מילא במילואים במהלך השבוע, אבל בסופ"ש?! עבורי יום שישי בערב זה ניחוח של בית, כל מי שיבלה איתי ברגעים אלה יהיה שייך לסטטוס הזה, פרט למקרה שבעלי לא נמצא. תמיד תהיה תכנית גיבוי, אבל זה רק כדי למלא באופן זמני את מה שאני באמת צריכה. אותו ורק אותו.
בנתיים קניתי לי מראש מרק ירקות פשוט שמזכיר לי את הבית וניקיתי אבק מהתריסים בסלון ובמטבח. זה אומנם לקח שעות, אבל זה מזכיר לי את הבית. נהניתי להיזכר איך אח שלי ואני הברקנו את הבית למען אימא שלי, למען הבית שלנו, אני מתגעגעת לרגעים האלה.
אולי עכשיו קצת יותר ברור למה ניקיון עבורי או עבור אחרים מרגש אותי. זאת תרופה, חיבור לשורשים שלי ותזכורת מתוקה תמיד. ובמיוחד בזמן שכואב לי, כשאני בוכה מבפנים וכמהה למגע אוהב, אני מקבלת את המגע הזה בזכות שמירה על סדר וניקיון, כי כשהממלכה שלי מסודרת, הבית שלי מאוזן, הנשמה שלי שלווה, ונכנסת תשוקה שורפת.
ולא רק... אני מקבלת מתנה גם אחרי שטקס הניקיון הסתיים - להביט אל הנוף הירוק ולהקשיב לציפורים מבעד תריסים וחלונות נקיים. זה ממלא לי את הריאות באוויר צח ואהבה טהורה ומזכיר לי שמי שטרח לנקות עבורי אוהב אותי מהמקום המדויק לי.
תודה על הניקיון,
געגועים לבעלי...
ואולי יהיה זה אתה שתאהב אותי כך בפעם הבאה 😉