יש רגעים שבהם הסלון שלי הופך למעבדה, וכל חבל שעובר עליי הוא כמו ניסוי בתוך הקליניקה הפרטית שלי. בתמונה המצורפת אתם רואים אותי – מתרגלת על עצמי בכמעט עירום, כי אין דרך טובה יותר להבין את הדיוק והמתח מאשר להרגיש אותם על הבשר. זה לא עניין מיני, זו פשוט הדרך שלי כחוקרת לוודא שהחבל יושב בול, ובדיוק בגלל זה אני מצפה גם מהמודלים שלי להישאר בתחתון – בלי בגדים שיפריעו לסיפור, לרגע שבו המורה שבי, הקושרת והילדה השובבה הופכות את שפת הגוף לאמנות.
ובזמן האחרון אני בקראש על השילוב בין ה-Bamboo ל-Booty Basket. יש משהו בקשירת הידיים לצדדים, במנח הצליבה הזה, שפשוט מהפנט אותי. מצד אחד, פלג הגוף התחתון ארוז בתוך ה-Basket בתנוחה עוברית ותמימה, אבל מצד שני – ההנגשה שלו לתוך "השמשה" היא הכל חוץ מתמימה... אני מתה על המתח הזה! הרגע שבו אתה חסר אונים בתוך הפיסול שלי, בין "קדושה" לפגיעות חשופה, ממלא אותי באנרגיות מטורפות שנשארות איתי הרבה אחרי שהחבלים חוזרים לתיק. זו הסיבה שאני חייבת לתרגל לפחות פעם בשבוע. והאמת? השנה האחרונה (של הקורסים וההכשרות) רק פתחה לי את התיאבון.
אבל לפני שנכנסים לעניינים, כדאי להכיר את חוקי הבית: המרחב שלי הוא ניטרלי ובטוח, ואני מבקשת לכבד את הפרטיות שלי ואת הזוגיות הפתוחה שלי. וחשוב לי להדגיש – מדובר בתרגול, לא בסשן.
בתרגול, המטרה היא פרקטית. אני יכולה להסתכל בטלפון שלי כדי להיזכר בקשירה, ואנחנו יכולים לדבר על עבודה או על היום-יום, לקשקש על מזג האוויר או על מה אכלת כארבע שעות לפני המפגש (כי חשוב שלא תיקשר על בטן מלאה). ואצלם אותך מהטלפון שלך, כדי שאחרי המפגש תוכל לצנזר ולסנן מה שתרצה לפני שתשלח לי. במפגש כזה אתה כמעט כמו "בובה" – יש כבוד, יש מילת ביטחון והקשבה למגבלות, אבל זה נשאר ברמה הטכנית. אני לא מתכוונת שאין בזה עומק – להיפך, גם בתרגול יש המון אכפתיות, סבלנות, אמון והתמסרות. ההבדל הוא פשוט במיקוד: בתרגול אנחנו מתרכזים בטכניקה ובפרטים, בזמן שבסשן אנחנו מתמסרים לחוויה עצמה.
ובכלל סשן זה עולם אחר לגמרי. זו חוויה עוצמתית וסוחפת של גוף ורגש שנוצרת מתוך החיבור וההרמוניה. בסשן אין מקום לשיח יום-יומי כי נמצאים בתוך "תרחיש" רגשי. המגע שם הרבה יותר נוכח, עמוק ולפעמים אינטימי או אירוטי. המגע באזורים רגישים לא נועד להיות "מיני" במובן הרגיל, אלא נועד להעצים את הרגשות, להעמיק את האמון ולייצר הצפה חיובית שמשאירה אפקט ארוך טווח. כך שבסשן יש התמסרות ונתינה עמוקה מבחינה אינטימית ורגשית שפשוט לא קיימות בתרגול טכני.
ואני? אני מחפשת לתרגל על הגוף הבא שיהיה ראוי להיכנס למרחב שלי –על מישהו (בן 30-50, עד 80 ק"ג) שמבין שפתיחות, יחסי אנוש טובים, אמון והתמסרות הם המפתח. וחשוב לעשות חימום גוף מלא, לסכם על מילת ביטחון ולשמור על תקשורת פתוחה כבר מההתחלה. וגם חשוב ניקיון מסיגריות, מראה אסתטי ויכולת להציג את עצמך בסטייל כבר מההודעה הראשונה (ובהתייחס לניסיון, אם יש).
הפוסט הזה פונה לשני המינים... חושב/ת שאת/ה מספיק אמיצ/ה להיכנס ל-Booty Basket שלי? 😉