אפשר לפעמים להיות סתם בני אדם?
אפשר סתם לשבת לכוס יין ולדבר? בלי שאתה תהיה השולט ואני הנשלטת?
אפשר לשים את כל זה רגע בצד, ופשוט להיות בני אדם?
אפשר שתהיה חבר רגע, ואני אספר לך איזה רגע מבאס של הבנה שהיה לי היום?
כמה התאכזבתי היום, כמה הרגשתי קטנה ומטומטמת?
אפשר שתשאל למה לא בא לי להגשים פנטזיה היום עם גבר רנדומלי?
סתם. לא. זה דווקא לא. לא בא לי לחשוב.
אני חושבת מספיק היום, יותר מדי.
קמתי היום במצב רוח כועס וקצת שונא גברים ואין לי כח. לא בא לי. לא בא לי להיות אישה וסטרייטית. לא בא לי.
לא בא לי להיות תלויה.
לא בא לי לרצות לראות אותך.
בא לי לא לענות לך להודעות ובא לי להתעלם ובא לי לכעוס בלי סיבה.
לא יודעת למה. פשוט בא לי.
אבל גם לא בא לי לעשות סצינות. ולא בא לי להרגיש אישה ומטומטמת שעושה סצינות על משהו שבכלל לא קיים.
לא בא לי להיות מעייפת.
כנראה ימחק מחר על הבוקר.
סתם חיפשתי מקום לפרוק בו.
