מממ
חרמנית כבר יותר מדי זמן,
וחסרת סבלנות כבר יותר מדי זמן.
לפניכם פוסט פריקה של לפני השינה שלא נערך יותר מדי ומוגש לכם כמו שהוא:
כשהייתי בכיתה י״ב, התעוררתי על הציונים שלי אחרי שהייתי עסוקה בלהיות השרמוטה-המזדיינת-שמעשנת-סמים-כל היום.
כל זה היה רגע לפני שהכרתי את האידיוט ששלח את השרמוטה המזדיינת לדרכה והשאיר אותי עם הגרסה של היום, הגרסה שכולם מכירים - הגרסה שמתלבשת צנוע.
היית אוהב את אלסט השרמוטה, אם היית מכיר אותה.
בכל מקרה, בתקופה ההיא שהתעוררתי על הציונים שלי,
המחנך שלי רצה להגיש אותי על 90 לבגרות,
והמורה לאנגלית רצה להגיש אותי על 70 לבגרות,
ועוד מורה לאזרחות הנפיץ איזה ציון שלא הייתי מסופקת ממנו,
והלכתי אל כל אחד מהם, ועשיתי להם פאפי אייז,
והגישו אותי על ציונים גבוהים יותר.
פאפי אייז ומניפולציות תמיד עבדו לי.
תמיד אני משיגה את מה שאני רוצה.
כשבבית הספר היסודי עשו עליי חרם, וכל הבנים צחקו עליי, ואף אחד לא דיבר איתי,
הייתי אומרת לעצמי שיהיה בסדר, כי יום יבוא וזה יתהפך, והם כולם ירצו אותי. ואז אני אגיד לכולם לא.
והנה, לפני חצי שנה, השלמתי את האחרון בסדרה כשמלך הכיתה מהימים ההם התחיל איתי במסנג’ר של הפייסבוק.
אחח, זה היה רגע נפלא.
רוב הזמן אני אימפולסיבית חסרת סבלנות,
אבל בשביל דברים כאלה אני מוכנה לחכות.
כי תמיד אני משיגה את מה שאני רוצה.
ואז כשהכרנו, הייתי כל כך בטוחה שאני אמשיך תמיד להשיג את מה שאני רוצה.
ואז בטעות, בטעות בטעות בטעות,
ברגע של אימפולסיביות וחוסר סבלנות,
סיפרתי לך, שאני תמיד משיגה את מה שאני רוצה.
ואפילו הגדלתי לעשות (בטמטומי) וכתבתי לך -
״בא לי שתתעלל בי קצת, שתוציא ממני את הפאפי-פייס עם העיניים החצי דומעות שרק מתחננות להישאר עוד טיפה. בא לי שלא תיתן לי את מה שאני רוצה״.
אוף כמה זה קשה.
כמה בא לי להשיג את כל מה שאני רוצה ממך.
כמה בא לי לקחת את מה שבא לי כשבא לי.
להתיישב עליך ולהזדיין איתך ולראות אותך חסר אונים מעונג נשבר ולא יכול להתנגד לי.
כמה בא לי לשלוח לך מיליון תמונות עירום שלי במהלך היום רק כדי להוציא אותך מריכוז, לבלבל אותך, לשגע אותך, להציק לך.
לנסוע עד אליך סתם ככה בלי תכנון מראש, למצוץ לך את הזין בלי לבקש רשות וללכת.
כמה בא לי לכתוב לך ״אני חייבת לראות אותך כבר. אני מתגעגעת יותר מדי״ ושתכתוב לי ״אני בא״.
אבל במקום כל מה שבא לי, כל מה שאני רגילה להשיג,
הקשבת לי.
וכשאני מתחרפנת ומשתגעת ובא לי עכשיו ודחוף ודי כבר אוף נו פליז פליז פליז,
אתה כותב לי -
״בקרוב״
ובא לי להעיף את הטלפון מהחלון בעצבים ולטרוק את כל הדלתות ולא לדבר איתך אף פעם ולשבור את הכלים וללכת מכאן ולא לחזור.
אבל במקום זה,
אני שולחת לך אימוג׳י של לב,
או כותבת לך שאני יודעת,
ומחכה.
אבל אוף. אני מתגעגעת יותר מדי כבר.
וכן, אני יודעת.
❤️
