החזקתי מעמד בקושי שבועיים. שבוע ראשון לא נכנסתי לכלוב בכלל ובשבוע השני נשברתי וחזרתי והנה עברו שבועיים ואני שוב כותבת.
אולי היה לי קל יותר לא לכתוב כשלא ראיתי אותך, אבל אחרי שסוף סוף ראיתי אותך אתמול, התחתונים שלי כל הזמן רטובות לא משנה כמה פעמים נכנסתי להתקלח והחלפתי תחתונים. הו, התסכול.
התלבטתי נורא אם לבוא בשמלה או באוברול. הבונוס הברור בשמלה הוא כמובן שיש לך גישה ישירה לכוס שלי שלא דורשת מאמץ, ואוברול הוא הלבוש המסורבל בתבל שקשה נורא להוריד והוא לא נוח וזה מבאס אבל בסוף החלטתי אוברול. יש שיאמרו מטומטמת.
בכל מקרה, רציתי לבוא עם השמלה השחורה שבאתי איתה בצהריים. בלי תחתונים, כי בשביל מה בעצם? רציתי להיכנס לאוטו ולמשוך את המושב שלך אחורה ולהתיישב עליך ולנשק אותך וללקק לך את הצוואר והאוזניים ואת כל הפנים (כמו) כלבה שהתגעגעה יותר מדי לבעליה. רציתי לשמוע אותך נהנה, מתענג, עוצם עיניים ומניח את הראש אחורה, משחרר ושוכח איפה אנחנו לרגע.
איפה אנחנו? לרגע? אנחנו בחניית עפר, מול הים, בחושך ומאוחר. אלוהים שבשמיים, בקשה קטנה - אם אפשר שגם תהיה רוח קרירה זה יהיה נחמד.
אני פותחת את החגורה שלך במהירות (אולי מהר מדי, אבל מה לעשות שאני זקוקה לך והתגעגעתי אליך, אבל יותר מהכל לזין שלך?). אני מפשילה את הג׳ינס ואת התחתונים ורואה אותו עומד ומחכה רק לי. אוחחח צריכה כבר. פליז נו. אני מרימה את המבט אליך עם עיני חתול בורקות בוהקות ומתחננות ומבקשת ממש ממש יפה,
Pretty please, may I?
אולי אתה עוצר לרגע. חושב. מתלבט. אולי סתם בא לך להשתעשע ולהתעלל בי קצת. לגרום לי לחכות, להרטיב את המושב שליד הנהג מהציפייה, להתחנן, לרדת על הברכיים רק כדי שתסכים לי למצוץ לך. אולי זה מצחיק אותך לחשוב שפעם האקס היה מתחנן שאני אמצוץ לו והיום אני מתחננת למצוץ לך. אולי.
בסרטים, כשהדמות הראשית עוצרת רגע לחשוב ולתהות לגבי פעולה מסוימת, הזמן כאילו קופא ומתאפשר לו לפצוח במונולוג ארוך, debate עם עצמו, יתרונות וחסרונות, ברררוכים הבאים לשאלון… אבל במציאות - הזמן זז כמו צב ואני מתענה ומתחננת ועל סף בכי כבר.
הוא עומד שם ומחכה רק לי. נשבעת לך, שהוא מחכה רק לי. ואני מבטיחה מבטיחה מבטיחה שאני אתן לו את היחס הכי טוב שהוא קיבל. מבטיחה. מבטיחה שלא תתחרט שהענקת לי את זה. חוץ מזה, שהייתי ילדה ממש ממש טובה. חיכיתי נורא יפה. ואמרת שהסבלנות משתלמת. פליז פליז פליז.
ואתה? אתה ממשיך להתלבט. להתעלל. לחייך ולגחך לעצמך,
קצת פתטי להתחנן ככה למצוץ למישהו את הזין, את לא חושבת? ואולי אם היינו חוזרים בזמן אחורה, לערב ההוא ששאלתי אותך מה היית מוכנה לעשות כדי שאני אסכים לך למצוץ לי, אז היית מתאמצת יותר לחשוב ולענות לי מהר. אבל, יו סנוז יו לוז.
אבל… אבל אבל אבל. איך מסבירים את זה שכשאני איתך המוח שלי באופן אוטומטי הופך לפירה ואני לא מצליחה בכלל לחשוב? אתה הרי יודע שאתה יכול לעשות בי מה שתרצה ואני אתייצב ואבצע. אז אולי תחליט אתה?
זה לא עובד ככה קטנה.
אוף. אני יודעת. אבל… אבל אבל אבל. אבל איך? אני… המוח שלי תקוע נו. אין לי אפילו מחשבה אחת. ואני מנסה למרוח את הזמן בתקווה שאולי תשתרבב לי איזה מחשבה שתעזור לי, אבל אתה קולט את זה, כמובן, ועובר הדד ליין.
אחרי משהו כמו שבעה מדורי גיהנום ולפחות עשרה נצחים, המלאך מצד ימין גובר על השטן מצד שמאל, אי שם למעלה ליד הראש שלך, בזמן שהפה שלי אי שם למטה, ממש ממש קרוב לזין שלך ורק מחכה לאישור,
ואתה מחייך חצי חיוך של אהבה וחמלה, מזיז קצוות שיער שנפלה על הפנים שלי ונדבקה לדמעות התחנונים,
ואני כבר מרגישה את האישור מגיע ואני מתרגשת ואני ממש מקווה שאני לא טועה באיך שאני מפרשת את החיוך הקטן והחומל הזה, ואכן -
ברגע אחד אתה מעביר את היד אל מאחורי הראש שלי ובתנועה אחת חדה, חזקה ומהירה אתה דוחף את הראש שלי ישירות אל הזין שלך ואומר לי בקול ברור,
כן קטנה, you may.