במקום לסיים את ה״חופש״ הזה עם תחושה של התמלאות כוחות מחודשים, אני מרגישה עייפה ותשושה וחסרת כוחות, וגם תוהה אם הגזמתי בכל הדברים שעשיתי בשלושת השבועות האחרונים במקום לנוח.
אני מתגעגעת הביתה. אוף. כל כך. מחכה כבר להגיע ולהחליף מצעים, לדחוף כביסה למכונה, לעשות קניות ולסדר במקרר, לשאוב את הרצפה ולהעביר סמרטוט, לאוורר את הדירה, להדליק נר עם ריח טוב או שמנים אתריים שיטהרו קצת. שיתנו תחושה של חדש. מחכה להשקות את העציצים ששרדו את התקופה, להעביר סמרטוט על השולחנות, לבשל אוכל לשבוע שנשאר, להאכיל את המחמצת שבמקרר שצועקת לקצת קמח ומים. להחליף את הפילטר בבריטה! וואי, חשוב.
ולשבת על הספה הלא כל כך מוצלחת שלי ולבהות.
לחשוב על המשימות שעוד נותרו עד סוף התואר. לחשב את הזמן שנשאר. לחכות שהזמן יעבור. להגיש את ה-פאקינג תזה הזאת. לכתוב את כל העבודות להגשה. להגיש בזמן. לקבל אישור על סיום הלימודים. להגיש בקשה להתחלת התמחות.
אתמול אמרת לי שבמחזור אני נוּגה. יש דברים בגוֹ. אני מתכנסת לתוך עצמי וקצת עצובה יותר. לפעמים חסרת סבלנות. לפעמים נמאס לי מכולם ומעצמי. בעיקר בא לי שקט. דממה.
ולא בא לי אחריות על שום דבר, ולא בא לי לדבר על שום נושא הרה גורל. לא בא לי לדבר על מגורים משותפים, לא בא לי לדבר על חתונה. לא בא לי לדבר על ילדים. לא בא לי לקבל החלטות על כלום.
מן יום כזה שרק בא לי שיניחו לי לנפשי. שאף אחד לא ישכנע אותי שהוא יודע יותר טוב ממני, שאף אחד לא ידבר איתי על ילדים כן או לא, או יספר לי על כמה זה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים, או כמה שאי אפשר להניח אותו לרגע ורק בא לנשק אושושוושו כל היום. קצת מנוחה מקבלת החלטות. קצת מנוחה מהדרישה להתבוננות פנימה ולהסביר מה קורה שם.
תמיד ערבים כאלה גם באים רגע לפני לילה ללא שינה, רגע לפני שבוע עמוס בלי מנוחה.
עוד רגע יעבור המחזור והכל יחזור להיות בסדר. עד המחזור הבא.
ימים כאלה שהייתי רוצה לשבת עליך, להניח עליך ראש, ולתת לך לחבק אותי וללטף אותי עד שארדם.