אולי זה זה שנשארו רק עוד חמישה ימים עד המחזור וזה מה שגורם לי להתחרפן ככה; כמו שלא התחרפנתי כבר… כמה? יותר מחצי שנה.
אבל כרגע זה הרגע הזה שהייתי בחדר שינה בשנ״צ והתעוררתי משעון מעורר כדי לצאת לעבודה וחשבתי לרגע ששמעתי אותך גונח בסלון ודמיינתי אותך מדבר עם איזו סתמית מהצ׳אט ודמיינתי אותה שולחת לך תמונה של הציצים הלא מספיק יפים שלה ואתה מתגרה ומאונן על המחשבה של לזיין אותה ולשמוע את הציצים שלה מתנגשים אחד בשני בקליפידי קלאפ.
ואולי זה השילוב של זה ביחד עם זה שנחשפתי לחולה קורונה אז אנחנו שומרים נגיעה כאילו אנחנו זוג זרים חרדים. ואני מתגעגעת למגע שלך, לחיבוק שלך, לנשיקה, אפילו הקטנה והמרפרפת ביותר.
זה, וזה, וזה שאתה רווי ממגע שלי ואני רק מתחננת שהיד שלך תהיה עליי או ששלי עליך. שאתה רוצה שתהיה כבר שגרה שבה כל אחד אוכל בזמנים שלו ואני רק רוצה ארוחות משותפות שלנו כשאתה על הספה רואה כדורגל או חדשות מחכה שאסיים לבשל לך במטבח.
אז זה זה, וזה, וזה, וזה והכל ביחד,
ואני יוצאת מהבית למשמרת צהריים ואני כועסת ועצובה ופגועה, על מה? על זה שאולי עשית ביד בסלון בזמן שדיברת עם מישהי אחרת ושמעתי את זה. על זה שהעדפת לאונן על איזה אפסה מכוערת עם ציצים לא יפים כשיש לך בחדר ליד את הציצים הכי יפים למעוך ולצבוט, את התחת הכי שווה להכאיב לו, הכוס הכי צר לזיין, והפנים הכי יפות למרוח להן את האיפור עם רוק וזרע. ובחרת בה.
אז כדי לא לבכות ולא להיפגע, אני כועסת. זו הילדה הגדולה שמגינה על הילדה הקטנה הפגועה ואומרת לה שיזדיין. הוא לא יודע בכלל מה הוא מפסיד. הוא לא יודע שאני זה הwhole package. שאין יותר גם וגם וגם וגם ממני.
ובכל זאת, דמעות של ילדה קטנה עולות. דמעות של ילדה קטנה ופגועה.
דמעות של ילדה קטנה ופגועה שאמורה לקבל מחזור עוד חמישה ימים.
-פליז, לא להתערב בתגובות. זוגיות זה דבר מורכב ואתם רואים חלקיקון קטנטן ממה שקורה בינינו.
חוץ מזה, סוף סוף יש לי משהו מעניין לכתוב. כל הקיטשי הזה עשה לי כבר להקיא. הדבר היחידי שהצלחתי לעשות כדי להציל את המצב היה תמונות עירום חלקי.