ההוראות האלה בשלט רחוק מוציאות לי את כל הרוח מהמפרשים. אני שונאת את כל הפעולות האלה שנראות לי כמו משחק ילדים. אני זועמת ורותחת ובאמת שבא לי לשרוף את העולם וגם אותו.
לא יודעת למה, דווקא כשאנחנו לא ביחד מספר ימים נופלות עליי כמו פצצות כל מיני דרישות הזויות.
לא אכחיש שגם לי יש יד בדבר אבל באמת שיכולת ספיגת השפוטה שלי עומדת בסימן שאלה בכל רגע ורגע. ואז אני מרגישה שזה משחק, שהכל משחק כזה ואני מאבדת פוקוס.
אי הסכמות על ערכים הביאו לכך שהוגלתי לחדר השינה שלי. עם דלת סגורה. נאלצתי ליצור לי מקום משכב שכולל בעיקר ריצפה, מותר רק מים ואפשר להשתין בבקבוק. אסור טלפון חוץ מלקרוא טקסטים ששלח לי בנוגע למושג ״ערכים״ ואחרי שאסכם מה הם ערכים ״את רשאית לקרוא ולהעמיק בפרופיל שלך״.
נלחמתי בשלפוחית ככל שיכולתי, אחרי שעתיים התייאשתי, גם כי כבר הייתי רעבה וגם כי קיוויתי לראות איזו קרן שמש אחרונה לפני שהיום נסגר. לא קרה. מה שכן קרה זה שעשיתי סקוואט, קירבתי בקבוק מי עדן לכוס והשתנתי לתוכו. ברור שנכנסו אליו טיפות בודדות וכל הזרם השוצף נשפך על הריצפה שכמעט הגיעה לשמיכה שעליה ישבתי. אני שונאת את זה.
