לפני שנה. 10 ביולי 2023 בשעה 11:59
החיים במישור, קו ראשון לים, קוראים לי לחזור.
רחוקה מהאדמה, מתקשה לצאת לדרך כי לכל ירידה יש עליה וכשזה לא למען המטאפורה הדרך נהיית חמה ביולי.
הוא דופק אותי ללא הרף, השתוקקות הדדית לבשר אבל לא רק.
החרדה עוטפת אותי לא פעם ואני משתדלת לאזנה בוי דימיוני שמסמנת על כל מטלה שבוצעה בהצלחה. החיבוקים שלו נהיו הדבר הכי חשוב ביום שלי. לאחר שהסכמנו שאני לא יכולה לישון בלעדיו אפילו לא לילה אחד אנחנו משנסים מותניים, כל אחד ואתגריו ומתגייסים להרגיש בנוח גם בצפיפות הפיזית והנפשית.
הרבה קורה פה, אני נאחזת בשברי זכרון. החיים נוכחים בעוצמתם ואני משכנעת את עצמי שמה שהמוח לא זוכר הפעולות תזכורנה, מה שנקרא: לומדת תוך כדי תנועה.
רגוע פה, בין דפיקה להשתנה, לכתיבה, לקריאה, הכל רגוע.
ורק באויר הידיעה שאין מכות עד להודעה חדשה.