בידיים חשופות הוא מוצא אותי. בונה אותי לבנה אחר לבנה, מטייח, מחדיר את החומר בין החריצים. הוא אוהב לגעת בתוצאה פעם אחר פעם כדי לראות כמה זה חלק. אני אוהבת שהוא נוגע.
הוא בונה בי בית, הוא במרכז של הבית והכל סביבו. גם סביבי. סביבנו.
הכאפה הפתיעה אותי והעיפה לי את הלסת, זה לא חזק הוא אמר. הוא המשיך להסביר לי שעוד לא הגענו אפילו לאחוז מהכאב שיביא עליי, אחרי שהראה לי צלקות מרהיבות בישבנים מהודקים. זאת יכולה להיות אני? ניסיתי לבדוק עם עצמי, זאת יכולה להיות אני. רק צריך לחוות כאב חורך כדי להגיע לזה, מה שמעמיד את כל הסיפור, שוב, בסימן שאלה - זאת יכולה להיות אני? לדעתו כן.
אני כבר רטובה מידי וגם הדם זורם ופועם בתוכי, ״תתחנני לשתי הצלפות עם החגורה״, המילים מפתיעות אותי אבל פחות. זה ככ לא מתאים עכשיו, בדיוק מניתי בפניו את כל הסכנות שיכולות להיות במכות חזקות, מחכה לשמוע את התשובות שלו שירגיעו לי את הנפש. לזה לא ציפיתי. ״אם את רוצה שאגע ברטוב, תתחנני״. באמת שרציתי להתחכם ולמשוך את זה כמו שעשיתי פעמים רבות, מידי, אך במקום שמעתי את עצמי מבקשת לקבל הצלפות. בסוף התחננתי. בשונה מבד״כ, הפעם זה היה מהיר וחד, טאח טאח וזה נגמר. רציתי לבכות אבל יותר מהכל רציתי לחטוף את זה כמו שפוטה טובה. כמו השטיח שאני רוצה להיות. והצלחתי.
כשהוא נגע בי הוא סיפר לי על כל מה שהוא הולך לעשות לי כל החיים. לקחתי את כף רגלו וליקקתי אצבע אחר אצבע, מאזינה בקשב רב למילים. האצבעות שלו מעסות לי את הדגדגן בזמן שאני דוחפת את כל כף הרגל לתוך הלוע, מנסה ללקק את כולה. הוא אמר שיהיו לי צלקות כמו בתמונות, את תוכלי לספוג הכל, את תהיי הכי טובה ואז הוא תיאר את כל הפעולות שאעשה בתור משרתת טובה, את הפעולות היומיות, מהרגע שהוא קם ודורך עליי כדי לרדת מהמיטה ועד הכנת הבגדים שלו לילה קודם. הוא מוסיף שאני תמיד אכין אותו לפני מפגשים מיניים עם אחרות שיתקיימו על הראש שלי, ״אני אזיין את כולן תמיד מול העיניים שלך, בזמן שתהיי בכלוב״. ״והכי מצחיק אציג אותך בתור הפילגש״. ״יום אהבה שמח פילגש״.
גמרתי כמו הר געש מתפרץ.
