מקום תחת השמש

הוא ירק לי על האף והמשיך לאונן את עצמו, פרצה מתוכי יללה של גועל מהרוק שנזל לי מהאף, הברכיים כבר דואבות אבל חוץ מזה ניסיתי לא להשמיע הגה.

הוא השפריץ לי לתוך הפה, לא הצלחתי לגמוע.

במיטה הוא אונן לי, פעם שניה ביום, סיפר לי דברים שאין לי אומץ לכתוב, היכולת שלו לטנף לי את הנשמה מרשימה עד גאונית ואני נסחפת אחרי המילים שיודעת שיתממשו, לפחות חלקן.

הוא מציין שהוא יגרום לי להשמין עוד, כי אני פרה והוא רוצה שאשאר ככה, הוא יודע כמה העלייה במשקל בלתי נסבלת עבורי והוא ממשיך, ״מחר אוציא אותך לטייל במרעה, העטינים האלה צריכים לגדול עוד״, אני מיללת ומרטיבה.

״איך גועה פרה?״, הוא שואל בשקט,

״מו״,

״ככה לא עושה פרה, יותר בקול״,

״מוו״,

״את לא מתכוונת לזה״,

״מווו״

״שאלתי איך גועה פרה?״

״מווווווווווווווווווו״, יוצא לי קול קרוע.

״כשתגמרי זה הקול שאת משמיעה״.