בלילות אני מתעוררת מספר פעמים, בין ערות לערות אני חצי ישנה, מקפידה ללטפו ללא הרף, להיות צמודה, הגוף רפוי במנח קליל, שאם יצטרך אותי או ירצה יהיה לו נגיש וקל.
אני מחפשת את המגע שלו כמו נרקומנית בקריז, לבד או ליד אנשים, ליד הבנות וגם מתוך שינה אני זקוקה להרגיש את הידיים שלו עליי.
בבקרים אני מתעוררת לפניו, כבר תקופה שזה ככה, עוד לפני שזה נהיה חוק. מתקלחת ומכינה לו קפה, נכנסת למיטה ומלקקת לו את הגוף, אין שם חרמנות, רק סגידה לגוף המטריף שלו, עוברת על האיברים ונדהמת שהכל שלי. כשהוא כבר ער אני שואלת אם הוא רוצה לגמור, כשהוא רוצה אני עושה לו ביד, הידיים שלו מאחורי הראש, לפעמים הוא משתעשע עם החזה ותמיד הוא הכי מלך.
אני זקוקה לקבל אישורים על הכל, שואלת הכל ולא מפספסת כלום. הוא שם לב לכל מילה לא במקום או שינוי התנהגות, כשהוא מעיר לי אני מתנצלת וגם כועסת על עצמי בלב.
הצורך לשרת אותו מגיע לי מבפנים, מה שלא היה בעבר. אני מרגישה בכל העצמות בגוף שאני צריכה לעשות לו נעים כל הזמן. אני מביאה לנו את הקפה ונמרחת עליו באמצע המקום, מלטפת, מנשקת ואומרת לו מילים חמות, לא משנה מי לידנו, מסתכל או שומע.
אני מתחננת אליו לשתות את השתן שלו, אני צמאה לחיבור הזה, אני צריכה את זה כל יום, הוא לא תמיד נותן.
אני מחבקת אותו ואומרת לו שאני כלום בלעדיו, שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, שאין לי חיים אם הוא לא בתוכם. כשהוא נרדם כשהיד שלו בתוך התחתונים שלי אני לא זזה עד שהוא מתעורר כדי שלא יוציא.
אני לא רוטנת כשהוא מבקש עיסוי, אני יוזמת לעשות לו נעים וטוב בכל שעות היממה, הגוף שלי כבר אוטומטית יורד לו לכפות הרגליים, צריכה להרגיש את כף רגלו מוחצת את פניי.
אני גמורה עליו, מרגישה אותו בעצמות ובמחזור הדם, יודעת שהוא יכול לעשות איתי כל מה שהוא רוצה, והוא מספר לי מה הוא מתכנן לי ואני בוכה בשקט כי יודעת שזה מגיע לי.
אני סופגת את הדילגית לתוך העור בפנים הירכיים, הוא מצלם בגאווה ואני מחייכת שהצלחתי, נשארו לי רק עוד 140 הצלפות, הוא נותן לי מרווח.
הוא דורך עליי ומשפיל ואני שותה כל דבר שיוצא ממנו בתאווה.
