לפני 6 חודשים. 30 באפריל 2024 בשעה 16:06
החולצה השחורה מבליטה לו את הכתפיים הרחבות, הכובע משלים את הלוק. אני רוצה למצוץ לו שם ומיד אבל ילדים ואנשים מסביבנו.
אני מביטה ביצירה המושלמת שהוא, עוד קצת, חוטפת פה מבט, שם סקירת רנטגן מהירה, מנסה לראות את הלב ואת האזור הזה שיודע לבעבע, מאוד יודע.
הזרועות האלוהיות האלה והאמות המושלמות מהפנטות אותי, לאורך כל השעות שעמד על המנגל, יוצר את הסדר המופתי שלו, הכל במקום, מסודר ומתוקתק.
זה הבנאדם הכי מסור שהכרתי בחיי, אני חותמת את המחשבה ומתפנה לשאר האנשים.
שתמיד אהיה ראויה. 💜