אני שונאת לאחר. נראה לי לא מנומס וגובל באלימות לגזול מזמנם של אחרים. עברתי שינוי משמעותי בנושא זה, מאחת, ששעה שנקבעה היא המלצה בלבד עבורה, לאחת שעושה דברים מטורפים להגיע בזמן. לצערי, הזולת לא חש כמוני אבל אני דוגלת במה ששנוא עלייך אל תעשי לחברייך. למזלי גם הוא דייקן.
אם יכולתי לא הייתי חופפת בכלל, או פעם ב כזה. יש לי שיער ארוך מאוד ועבה מאוד, כל חפיפה מצריכה שם עבודה שאין לי כח לעשותה. ואם יוצא שהוא משתין עליי לקראת שינה או/ו מרטיב את שערי בצורות אחרות אני מתפחלצת מהעובדה שעליי לחפוף בלילה. זה פשוט הורס לי את כל יום המחרת. זה לא תמיד משנה לו.
בקיצור, לישון עם שיער רטוב זה השטן.
מעניין לעניין באותו עניין, המקלחות שלי זריזות מאוד. שטיפת פנים עם סבון פלאס שיפשוף גוף יסודי לוקח לי לא יותר מ 7 דקות והגזמתי בגסות. לעומת זאת, הוא יכול להישאר במקלחת 20 דקות, חצי שעה בכיף שלו. זה מחרפן אותי אבל למדתי שהשונה הוא אח על מלא, או שולט קשוח שמשפיט במילה.
כשהוא בחר לי את הכינוי הבטתי בו בקימוט פנים לא חינני, סירייסלי? אמרתי בגיחוך. ״כן״, הוא סיכם. זה לא הזיז לו. זאת הייתה הבחירה המושלמת. (כמו הרבה מהבחירות שלו)
לפני מיליון שנים נבחרתי למלכת היופי בתחרות נישתית (שאותה לא אחשוף כי..)
מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי שהוריי יתגרשו. זה לא קרה. למזלם ולמזלי. כשאני מביטה בהם היום אני שמחה שיש להם אחת את השני.
היו לי התלבטויות סביב הקעקוע. לא כי לא רציתי לעשות אותו, פשוט פחדתי מהעתיד, פחדתי מאכזבות, פחדתי. מאז שהוא עליי אני חשה יותר בטוחה, עטופה ובמקום הנכון שלי.
אני אוהבת לזלול. עבורי אוכל הוא עניין משמח, מקרב, יצירתי. לפעמים הייתי רוצה שהוא יהיה קיים עבורי רק כדי להזין את גופי, לפעמים אני שמחה שהוא יותר מזה בחיי.
לפני מספר שנים הייתה תקופה של 3 שנים שרצתי כל יום 6 ק״מ. המקסימום שהצלחתי לרוץ היה 10 ק״מ. מתקשה לחזור למרחקים האלה.
חשבתי שאני ״נימפומנית״. לא ההפרעה אלא אחת כזאת שיכולה להזדיין ללא הרף. לא ידעתי כלום לפני שפגשתי אותו. הוא מצליח להתיש אותי גופנית פעם אחר פעם אחר פעם.
תמיד שנאתי כאב גופני. מאוד. משתפרת ביכולת ספיגת הכאב שהוא מעניק לי. התחלתי לבקש את זה - מתוך שלא לשמה בא לשמה - עדיין סובלת מזה אבל עושה לי טוב לספוג עבורו, אם זה הגיוני.
בעקבות ספר שקראתי בגיל 17 החלטתי שאני לא רוצה ילדים. עם השנים ההחלטה חוותה שינויים, התלבטויות וחוסר בטחון. היום אני יודעת שזה לא בשבילי. משחררת את זה באהבה ושמחה על שתי הקטנטנות שלו בחיי.
מאז שאני ילדה קטנה חלמתי לחלוק את חיי בצורה טוטאלית (עוד לפני שהבנתי מה זה טוטאליות) עם אדם אחר. יכולתי ממש לדמיין ולהרגיש את הקשר הזה. איתו זה מרגיש כמו הגשמת חלום.
