סאן פיש זה דג נחות שמחפש את עצמו באוקיינוס, הוא ככ סתום שהוא פשוט מת מפחד כאשר הוא מרגיש סכנה. הוא חי חיים סתומים עם הראש הענק והסתום שלו, מתעסק בעניינים שלו ואם תרצו לדעת עוד יש תוכן רב במרשתת.
כשהוא קורא לי סאן פיש אני מיד נדרכת, בא לי להגיד לו לסתום אבל הלסת שלי עלולה להיות מרוחה על איזה משטח, ככה שמבחינת עלות תועלת זה לא שווה לי בכלל. אני מצליחה להבין את הקשר שהוא מוצא ביני לבין הדג הכושל. גם אני לא תמיד הכי חדה וחכמה, יש המון לאן להשתפר. אבל כשזה בא מבחוץ זה לא נעים בכלל. בעיקר כשהוא מסביר לי שהמוח שלי מצומק כמו של הדג, ותוהה איך זה לחיות עם גרם של שכל, לא זה לא פשוט.
הוא מאונן לי על יבש, כי הוא לא הגיע לרטוב, בכוונה. החיכוך על יבש לא נעים לי. הוא הבהיר לי שנכנסנו לתקופת יובש גמירות ואני לא מבינה מה הטעם, בעיקר לאור העובדה שאני בתקופה מאתגרת מכל בחינה ויש ורצוי שאוציא אנרגיות רעות מהגוף. ואם הן יוצאות בגמירה חזקה, מה רע?
הוא אומר והוא לא טועה (נראה לי) שכשאני לא נזקקת אני פחות טובה כשפוטה. אני רוצה להגיב אבל ההגינות לא נותנת לי וגם ובעיקר כשהיד שלו בתוך הכוס המוח שלי נהיה ג׳לי פיש, שזה יותר גרוע מסאן פיש (לא לתפוס אותי במילה).
אולי עדיף כבר לחטוף מכות, לא יודעת, לא בטוחה וזה לא הוגן לשפוט אותי עכשיו, חרמנית עם גרם שכל.