לשקוע אל תוך סיור בנפש שלי, לא מצליחה לקרוא את הכל. טקסטים מסוימים נראים לי כה מרוחקים אך כל כך קרובים. אני יכולה להבין את התגובות הקשות, את הצורך בתזוזה קלה כשקוראים את הכתוב, גם לי זה מרגיש לפעמים לא נוח.
כזה כמו שהייתי ילדה וצפיתי בפורנו בערב כיתה אצל אחד מהילדים וזה היה ככ מזעזע שהייתי חייבת להסתיר את הפנים ואיך ליאת גם הסתירה אבל עם כף יד פתוחה לחלוטין, ככה שיש מרווח בין האצבעות והעין מבצבצת וצופה בשקיקה במה שהנפש לא יכולה להכיל. ככה הבלוג הזה. נראה לי, לא? או לפחות לפי התגובות.
אבל בשונה מפורנו מדובר בחיי. בשבילים בם צעדנו יחדיו. בדילמות הקשות ותהיות אין קץ ואף בשינויים מרחיקי לכת. הכל היה פה.
תכתבי, הוא חזר ואמר לי לא פעם. גם כשהייתי רחוקה מהמוזה כמו מזרח ממערב, גם כשכל מה שרציתי זה להתנתק. הוא חכם המלך שלי, ״אני רוצה שהכל יהיה לך מול העיניים, שתיזכרי״, הוא היה אומר ואני ידעתי שהוא צודק אבל לא רציתי לכתוב. וכתבתי.
נתקלתי בהתנגדויות שלי. למרות המבוכה, לא התעצלתי וקראתי. הדרך יפה, אני חושבת לעצמי. גם כשהכתוב מסורבל, הדרך באמת יפה.
משבחת את עצמי על הניסיון המוצלח להיות שקופה ולא לשקר, בעיקר לא לשקר לעצמי.
פעם הוא אמר שהבלוג הזה הוא עוד אמצעי תקשורת בינינו וככה עליי לראות אותו. לא לחשבן לכלום, גם לא לו, לא לראות בעיניים, פשוט לכתוב.
התגובות הקשות שקיבלתי פה לא פעם ולא פעמים לפעמים ערערו אותי, אולי אני מגזימה במה שאני משחררת לעולם? אולי זה פוגע?
אלפי צפיות, מעט לייקים, זה נעים לי ככה. אני אוהבת שקוראים בלי להשאיר עקבות. גם אני כזאת. זה יוצר מין קשר עם ניחוח מסתורי שעושה לי נעים. ובכלל אני אוהבת להיות בלוג בוטיק, זה גורם לי להרגיש יותר אלגנטית.
לפני מספר שבועות קיבלתי מנוי מתנה לחגיגת שנה שאני מכלה פה את זמני. להפתעתי זה הדליק בו את יצר החיפצון (לא נראה לי שיש מילה כזאת) אז הוא מחפיץ אותי ככה בכיף שלו, שולח לי איזו תמונה שבא לו מארסנל התמונות הנרחב הקיים ברשותו. הוא לא מרשה את התמונות של הסימנים כי שם אני ערומה ועירום לא יהיה פה ואת שאר התמונות המעוצבות אני לא אוהבת כי זאת פשוט לא אני אבל הוא אומר ואני מבצעת וזה פחות חשוב אוהבת לא אוהבת.
בקיצור, רציתי לומר ככה בצורה בלתי אמצעית שאני מבינה שהבלוג יכול להיות לא נוח אבל קחו בחשבון שאתן לא מכירות אותי/אותנו ומדובר בסיפורים נקודתיים מתוך חיים שלמים ויש לי את הגבר הכי נדיר שיכולתי למצוא ויש לנו את האהבה הכי טובה שיכולתי לבקש ואנחנו חיים את חיינו לפי ראות עינינו ולא לפי מה ואיך שנכון לחיות בכלוב.