האהבה שלו עוצמתית, עוטפת, טורפת, סוחפת, מגנה, מעצימה, מגדילה, מקטינה וחונקת. בהתחלה היא חונקת ואח״כ הופכת לחמצן.
הוא אוהב כמו רוקסטאר. באגביות אך עם כוונה מלאה. שולח ידיים לכל מקום בכל מקום. הוא חומס ושואב וזקוק ונותן. הוא נותן הכל, את כל מה שיש ואין, במחשבה תחילה ובאילתור, מהקרביים והכי שטוח. הוא מרים אותי אל כס מלכות ומעיף אותי לתהומות הגיהנום. הוא גורם לי לרטוט כשהיד שלו דופקת לי כאפה לתחת במדרגות נעות כשמאחורינו מלפנינו ומצדדינו שובל של אנשים. הוא ממרכז אותי כשהיד שלו מובילה אותי מהצוואר בין ההמון. הוא לא רואה בעיניים אבל העיניים שלו רואות אותי שקוף. הוא רנטגן לנשמה שלי ויודע (לרוב, בפער) מה הוא פוגש ממבט או טון, גם כשאין טון ואין מבט.
עוצמת האהבה שלו מהדהדת בתוכי, כשהוא חושף את עצמו מולי, תראי אותי הוא מבקש. ההדף מעיף אותי לחלל בתוך חללית החייזרים שלי, שתמיד יודעת את הדרך חזרה לזרועותיו. הצורה שבה הוא אוהב אותי מחייה אותי. הוא החזיר לי את הדופק שקיים בבני אדם חיים, את הצבע לפנים, את הצחוק ללחיים ואת חדוות החיים. הוא מניח עליי את הראש ונשען. על הפנים על החזה, על הבטן, הוא שוקע לתוכי ואני נמסה. האהבה שלו מוציאה ממני את כל היותי, את האמא והבת והאחות והילדה והקטנה והמטורפת והנחשקת, את ההרס העצמי והבנייה והדאגה והשגעון והחום והקור ואת ים האהבה שזורמת לי בורידים ישירות ללב.
האהבה שלו זורמת לי בורידים ישירות ללב ומחייה אותי.