הוא חושב שאני מטורפת, אני חושבת שהוא טועה.
תהנו גם אתם:
נ(ה)ערת שוליים
יש את הרגע שאתה מבין שאתה הולך לקרוע אותה וישנו הרגע, שהיא מבינה שאתה הולך לקרוע אותה ובמידה ושניכם ברי-מזל או שרלטנים מדופלמים, אתם תבינו יחד, בשבריר מבט, כנראה.
בניגוד למה שהמדיה והסביבה המזופתת מוכרים לכם כמו מלצר צעיר המורח מפה על שולחן מלוכלך ומקווה שהטינופת שטוחה, נו, כדי שהצלחות והכוסות המשופשפות מהמדיח יעמדו ישר על השולחן העקום, או שזאת הרצפה, בטח פעם היה כאן מגרש וילדים היו נוקעים קרסוליים, לא משנה. בקיצור, מוכרים לכם לוקשים שאתם תשבו והיא תלחלח את שפתותיה בעדינות באצבעותיה המטופחות ותסיט שערה במבט בוחן וצחקוק קל וענוג המופנה כלפייך ואתה - אתה גבוה ותמיד חטוב, מוקפד ואפילו מסיר שיער אפך בקביעות ויושב מולה לאחר טיפול אצל הקוסמטיקאית מרינה בשחורים, גם קנית סבון רימונים, את זה החומצי, כן. חנוט בארמני וחצי מגף וזיפי זקנך המלבינים, היוו השראה לאדון איליה קזאן כשביים את סטיינבק והפיח חיים בהוד אייקוניותו המיוסרת - ג'יימס דין ורק שני שפריצי בושם נזרו ברקותייך, אולי גארלן וברקע, קוורטט מנגן את הקאנון של פכלבל ושניכם מביטים בעיניים, עמוק ואישונייך שלך שולחים לאישוניה שיהיו שלך, אנחנו מעוניינים באמת וביציב לקרוע או להשתגל או להתעלס או לדפוק לך מכות כאלה שכל שריר יעוטר בספאזם וסימני הרבצות קשים, אפשרי הדבר?
והיא תענה, או, אדון אפל יקר ואהוב, קחני אימת שתרצה והקרא לי שייקספיר על המיטה הלילית או המיתה היומית.
בקצרה, לא, גם באריכות לא.
אחרי שבוע שיחות ושרלטנות רבתי מצדי, שכללה מעט הרבה גזלייט או גזליים, או איך שכל הכוסיות והכוסים שגומרים להם ולהן על הפרצוף ולא רוצים אותם אחרי ואז הם בוכים וקוראים לכולם נרקיסיסטים או מכניזם או משהו ואיך שלא קוראים לכל המילים הטרנדיות והמצוחצחות הללו, נפגשנו.
עם דרמות, לאחר שרציתי לבחון עד כמה מטורפת היא והיא אכן בזניט.
מה אתה שותה?
קפה. חזק, בלי סוכר, עד שתלמדי להכין אספרסו.
בזמן שהיא הלכה, הסתכלתי על התחת, היא הבינה שאני מסתכל עליו, גם הוא וכשהיא הסתובבה בחצי חיוך, חצי מבוכה, הבנתי משהו.
סתם, הבנתי משהו כבר מהרגע שהיא שלחה לי הודעה וחששתי לתת לה את המספר שלי, כיוון שהרגשתי שהיא סטוקרית, אובססיבית ובמובן מסוים, חששתי לשלומי ולפרטיותי. היא לא מאה, אמרתי לעצמי, אבל ביננו, פרט לך עצמך, מי כן?
במידה וליבך גדול כמו ישבנך, נסתדר מצוין, אמרתי בלב. לא באמת, מעולם לא אמרתי ישבנך, אבל זה נקרע טוב, כמותה, ידעתי שכך יהיה.
היא ידעה שעתיים לאחר שנפגשנו, היה ביננו רגע - היא הייתה מוכרחה להקיא וכמו הגבר שאני, הנאתי אותה מכך, מה קרה? שאלתיה בעדינות, אך היא לא ענתה, כיוון שכף ידי סתמה את גרונה, שם, בעד לעננת דמעות תפוסות, היה שבריר מבט ביננו וידענו.
מה הקשר לכותרת, ניתן בצדק לשאול.
בדיוק נזכרתי במיקיאגי.
זה לא רק אני, זה גם הגארלן.
