1. מהופנטת מהאחר וממה ששונה ממני. ככל שזה יותר שונה, קיצוני, לא אני, כך אני רוצה לחקור ולהבין את זה יותר. גם כשאני יודעת שאני סולדת או שלעולם לא אמצא את הגשר לשם.
2. אבחנתי את עצמי כסובלת מחרדה חברתית. מאז הקורונה אני מוצאת את זה מטריד עד בלתי נסבל להתחבר לאנשים חדשים. עם הישנים אני עוד מצליחה לשמור על קשר לא רציף שבו אני כמעט לא משקיעה אבל אנשים חדשים עושים לי דפיקות לב מואצות. לפני מספר שבועות ניסיתי לצאת מעצמי כשמישהי שהתחילה איתי כדי לנסות ליצור בסיס לקשר חברי, קיבלה ממני את מספר הטלפון שלי כדי שניפגש לקפה. היו לי כוונות ממש טובות ואף קבעתי איתה, אולם התלבשתי על המוקש הראשון והתנצלתי שנצטרך לדחות. ייאמר לזכותי שבאמת רציתי שניפגש.
3. מרגישה שאם עוצמת הרגישות שלי הייתה פחותה הייתי יותר מוצלחת. לא מרגישה, יודעת.
4. קשה לי לא להיות הכי טובה בכל דבר ומול כל אחת. הלחץ והבהלה תוקפים אותי כל פעם שאני מבינה שאני לא.
5. לא תחרותית. אין לי צורך להוכיח שאני הכי טובה, גם בדברים שבהם אני הכי טובה. מבולבלות עם סעיף 4? גם אני.
6. גדלתי במחשבה שאני יצור מיוחד, המפגש עם המציאות קשה לי מאוד, זה לא עובר, לא קל יותר ולא משתנה.
7. יש לי דמיון מפותח ככ שלפעמים אני ממש מאמינה שדברים שדמיינתי קרו באמת.
8. הזכרון שלי הוא כמו של מישהי עם התחלה של דמנציה. אבל לפעמים כשאני זוכרת דברים הכי שוליים ומטופשים אני לא מצליחה להבין את פיתולי המוח שלי.
9. מרגיש שמסעיף 4 אפילו 3 אנחנו באותו נושא. לא לדאוג אנחנו אפילו לא במחצית הדרך.
10. אני סובלת מתסמונת המתחזה. לדוגמה, כשאני מתראיינת לעבודה חדשה, אני מקשיבה לעצמי ומבינה מה עשיתי, איזו דרך עברתי, אני מפקפקת בעצמי וחושבת שאולי אני מגזימה, אולי לא הבנתי נכון את החיים שלי. עם זאת, יש לי יכולת לסחוף אחריי וגם לחרטט בבטחון ואז לאכול לעצמי את הראש והלב שאני עלובה.
11. מכל התפקידים שעשיתי בחיי מה שלדעתי הכי מתאים לי ומרגיש לי הסייף זון שלי זה כשאני מרצה. מאוד אהבתי להביט בעצמי מלמעלה ולראות אותי נותנת הופעה. אהבתי גם לראות את העינים הבורקות של הקהל. כמובן, של מי שנשארו ערים.
12. אני אוהבת לקחת דבר פשוט ו״לסבך אותו״, או כמו שאומרים הצעירים: אני חפרנית אחושילניג.
13. הצורך שלי להיות מובנת עולה לי בבריאות. כדי להגיע לנקודה אני מספרת סיפור, גם אם הנקודה היא שאכלתי המבורגר (צמחוני!). קודם אספר את התהליכים הנפשיים שגרמו לי לרצות ואז אקח את המאזין למסע מהרגע שהבנתי שאני רוצה, דרך הרכישה, עובר בנגיסה ועד הריר והמיצים והטעמים ותמיד אוודא שהבינו אותי בדיוק. מתישה את החיים.
14. אני צימחונית שלא אוכלת דגים כבר לא זוכרת כמה זמן, מה שאומר שזה כבר יותר מ 6 שנים. מקור גאווה עבורי.
15. אני אוהבת לאכול כמו שאני אוהבת לגמור.
16. רציתי לכתוב שאני אוהבת לאכול כמו שאני אוהבת לנשום אבל אז חשבתי שאם אצטרך להחליט מה עדיף כמובן שאעדיף לנשום ככה שזאת לא אותה עוצמה אבל מצד שני דיברתי על אהבה ולא על צורך אז לא משנה.
17. בתור ילדה לא הייתי בחוגים. רציתי.
18. שיחררתיי מלק ג׳ל. זה היה קשה, לא אשקר אבל אני לא אוהבת להיות תלויה והחרדה וחוסר האונים שהייתי נתקפת אחת לחודש מהילדות המתחלפות והלא מקצועיות הביא לי עצבים. אז עשיתי ג׳סטין וביי ביי ביי ביי ביי.
19. המאכל האהוב עליי זה עלי גפן ממולאים.
20. חומר הגלם האהוב עליי זה תפוח אדמה.
21. הסיבה שאני לא מצליחה להיות טבעונית היא כי אני לא מסוגלת בלי ביצים, ניסיתי וזה כשל.
22. אוהבת להאזין לשיחות של ילדות מהאמצע. להיכנס לעולמם של ילדים זה אחד מהדברים הכי ממלאים, מעניינים ומלמדים שיכולים להיות.
23. בתור נערה מתבגרת עבדתי בספרייה ואחד מהדברים האהובים עליי היה לסדר את המדפים. הייתי מניחה את כל הספרים על הרצפה וצוללת לתוכם, שעות של קריאה במקום לעבוד. נראה לי שהמנהלת המנוולת פיטרה אותי כשהבינה מה קורה אבל לא ממש זוכרת.
24. קראתי מאות ספרים בחיי. את רובם המוחלט לא זוכרת, לא את שם הספר וגם לא את תוכן הסיפור. גם לא את שם הסופר.ת.
25. בסגרים של הקורונה יצא לי לקרוא כ 15 ספרים בכל סגר. כרגע מחכים לי 10 ספרים (לפחות) שלא קראתי ואין לי יכולת לקרוא. מפחדת שהפיצ׳ר הזה כבר לא קיים בי.
26. בטיול לדרום אמריקה עשיתי צניחה חופשית.
27. הדבר שהכי דוחה אותי באופי שלי ושאני מתכחשת לו וסובלת ממנו מאד זאת הקנאה שקיימת בי. אני קנאית לדברים שיש לאחרים ולי אין.
28. שונאת לומר ״אמרתי לך״. גם כשאני אומרת, תמיד שמה לב ותמיד מנסה לומר בצורה אחרת.
29. המחמאה שאני הכי פחות אוהבת שאומרים עליי זה שיש לי לב טוב, כאילו באמת? איזה מעפן זה!
30. אחרי ה 7.10 היה חלון הזדמנויות שחשבתי שאולי כדאי להביא צאצא לעולם המזופת הזה. הוא נסגר. מאז יש לי הרבה מחשבות סביב הנושא הזה.
31. באותו יום ארור ובימים שאחריו, המוות הרגיש מאוד מוחשי ולא הייתי בטוחה אם נעבור את זה. עם זאת, הייתי בהדחקה עמוקה כי לא הייתי צולחת את זה בשפיות בצורה אחרת.
32. מרגישה שאני פה ביקום לדברים אחרים ממה שאני עושה היום, נמצאת במסע ארוך ומייגע להבין מהם הדברים.
33. קשה לי מאוד לקבל ביקורת. זה פשוט גומר אותי.
34. משאלת לב שלא מצליחה להגשים - להיות בשלום פנימי עם ההורים שלי ופשוט לסלוח להם על כל מה שהם עשו בטעות או שלא בטעות, על חוסר הידע שלהם וחוסר היכולת. לקבל אותם איך שהם, לאהוב אותם וליצור שלום בתוכי בכל מה שקשור אליהם.
35. לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. מבולבלות 2? גם אנחנו.
36. אני מצחיקה יותר מאיך שאני כותבת. בבלוג הזה זה לא ממש בא לידי ביטוי אבל מבטיחה שכן.
37. המדבר הוא המקום האהוב עליי.
38. לאה גולדברג פותחת לי את הלב ואת הנשימה ובכלל, כאילו מישהי מבינה אותי בעולם הזה.
39. בסתיו אני פורחת, החורף משמח את ליבי, גשם גורם לי להרגיש חיה. הריח של התקופה הזאת בשנה משכיח כל כאב ויוצר בי אופטימיות גדולה.
40. כשיוצא לי לראות סרט באמצע היום באולם שקט מבני אדם, אני מרגישה שניצחתי בחיים האלה. בכלל, מאוד מעריכה את היכולת שלי להתנהל בעולם לבד ולהנות מזה. לא ממקום בודד, אלא מהשפע שקיים בחיי והיכולת להתחבר לעצמי בכל מצב.
41. בא לי להבין באומנות ולא רק להביט ולהתרגש. בא לי לדעת ולזכור ולאצור ולהביע וללמוד ולהיות צינור שדרכו עובר רגש שמצליח לגעת.
