מקום תחת השמש

״לפעמים, כשהכל איטי ושוכך, ביחוד לאחר אחד מהזיונים הפראיים, אחרי שאני מורח אותה בזיעת בית השחי השעיר ונרגע כשאני הולם בה באגרופיי במקומות הרכים בגופה, יש ביננו דקת מחשבות עומק - שבוע שעבר, היא הפטירה לעברי "וואו, אתה מכונת רעל" וישר סטרתי לה, אני לא מכונה, גם לי יש רגשות.
אבל זה גרם לי לחשוב, לא אכחיש: יש ביננו חלקים חולים באהבתנו, באמת. רמות משתנות של אובססיה לא בריאה בעליל, התעללות וכפייה, חוסר שיוויון קיצוני ואלימות חולנית גורפת. אני נזכר באדם שהיא הייתה לפני שהיא הכירה אותי ולפני שהיא חדרה מעט לשאול הנפש והצליחה להביט על עצמה במראה - בחצי עין, השנייה נפוחה מדמעות. אני תמיד מחזיק את ראשה כדי שתראה אותה ואותי לופת ולוחש תועבות באוזנה.
כשאני מרגיש שהיא שונאת אותי או שהיא סובלת מהתקפי זעם וקנאה, אני מתעלל בה יותר, כדי שתבכה עבורי מחוסר אונים וזה יגרום לי לרצות לזיין אותה בפראות בתשיעית ולאחר מכן, נצחק יחד על המקומות הנמוכים שהיא מוכנה להגיע עבורי. עבורנו.
מעולם לא רציתי אישה כשם שרציתי אותה ומעולם, לא טרחתי להראות זאת אפילו בפרומיל. כל יום אני רוצה אותה יותר ויותר. כשאני ממשיך לחשוב על זה לעומק, אנחנו באמת מושלמים.״