אני אוהבת שהוא נרדם בעודי מלטפת את פניו הרכות. הוא כולו לרשותי ואין מקום שאני לא יכולה להגיע אליו. זרועו מונחת על צווארי ואני שוקעת ברווח שבין שתי הכריות, שוקעת ומלטפת אותו בו זמנית. אני מרגישה כל כך מקורקעת, מחוברת לאדמה, לבית, לחיים.
בפעם הראשונה שהגיע אליי, שזו הייתה גם הפגישה הראשונה שלנו, זה הרגיש מובן מאליו שהוא ישן אצלי. כלומר, משנייה אחרי שנפגשנו פיזית, ידענו באיזה חוש נסתר שלא נוכל להיפרד. הוא ידע את זה בבירור, לי לקח קצת זמן להבין את המובן מאליו.
בלילה הראשון הרגשתי בנוח לישון איתו בלי בגדים, בידיעה ברורה שסקס לא יהיה פה. אחד מהזכרונות החזקים שאותם אשא לכל החיים, הוא זכרון ההרגשה, איך באמצע הלילה, מתוך שינה, הוא משך אותי אליו. משך והתחפר, נאחז לי בבשר. התחושה נצרבה בי כה עמוק שעד היום אני מחפשת להרגיש את זה כל פעם מחדש, כמו נרקומנית של הרגשות, להרגיש רק עוד פעם אחת את התחושה הזאת, של הצורך בי, של גילוי הבשר, הגילוי המסעיר של התשוקה, של הרוך, של גוף חדש אך במקביל מרגיש כמו גוף שמובן מאליו. הוא אחז בי כבר אז, בלילה הראשון, כאילו הוא אחז בי כל החיים. ועם זאת, ככל שעובר הזמן האחיזה רק הולכת ומתהדקת ומשתפרת ומתחזקת.
אני מסניפה את ריח השמפו שנודף מזקנו, מתלטפת בגופו החם ונרדמת גם.
