מקום תחת השמש

בימים שהסאה גדושה והחמצן תקוע, כשפתאום כל הכובד והעול של העולם עמוסים מידי על כתפיי הגשמיות, כשאני מבולבלת מרוב מחשבות סותרות, כשאני מרגישה חרדה מהעולם, מבני אדם, מהכביש, מפרנסה, מקריירה, מלהצליח, מלא לאכזב, מלעמוד בציפיות, בימים כאלה שאני על קצה הגג, פסע מלעוף לעבר השגעון, מלחדול להיות, מלהפסיק להחזיק את הפרסונה שאימצתי, בימים שאיני יכולה לשאת ריחות וצדודיות וכל רעש מקפיץ ומבהיל ועושה לי לבכות, בימים שהדמעות רוצות לבקוע מתוך עיני, שהן תקועות עוד בשקן העמוס ואני מתקשה לנעוץ וליצור את החור הקטן שישחרר אותן, בימים שהבגדים לוחצים עליי ואני מרגישה את הצורך להיות ערומה מהעור שלי, אלו ימים שאני רק מחכה שהוא ישוב הביתה ואוכל לנשום אותו, להיות בין זרועותיו ולבכות.