שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנה. יום שני, 19 במאי 2025 בשעה 12:04


מדברים על שלום
מוקי
מילים: מוקי
לחן: פילוני

עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב?
מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב.
לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים
אין שומר את השער, אין סימן משמיים.
אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות
אנשים שחיים רק תככים ומזימות.
יש ששואלים שאלות ואין תשובות
יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות, אבל...

כולם מדברים על שלום...

אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר, אין עם מי לדבר
אם רק נבין שכולנו אחד, נראה הכל מתחבר
כשיישרף רכושך, תישרף נשמתך
אם לא תמהר להציל את עצמך
רצחנו אדמה ורצחנו נשמה
כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה
והעולם בתנועה מתמדת -
עושה סיבוב וחוזר לאותה נקודה
מה שעולה, חייב לרדת
איך לוקחים את הכל במידה?

לפני שנה. יום ראשון, 18 במאי 2025 בשעה 15:35

שוב רבנו

אני ובעלול

אנחנו לא יודעים

"לריב"

זה תמיד פיצוץ

תמיד מ 0 ל 5000

ואני יכולה להאשים אותו

וללכלך עליו

אבל בוחרת להסתכל במראה

להסתכל בעיניים שלי

ולהבין שאני לא בסדר

בניתי לעצמי חיים נוספים

לאלה שהכרתי

חיים נפרדים

שאף אחד לא באמת מכיר

ואף אחד לא באמת יודע

בטח שלא בעלול

ולא מגיע לו

והוא מרגיש

הוא לא טיפש

הוא לא שה תמים

אבל אני הפכתי לאדם נוראי

שלא מעריך את מה שיש לו

בבית

גבר שכבר לא מוצאים היום

גבר שאוהב אותי

אוהב, באמת אוהב

שגם אחרי 12 שנה

נמשך אליי כמו בפעם הראשונה

שנפגשנו ושכבנו

נותן לי חופש

נותן מקום לשינוי שחל בי

אבל באופן טבעי

מצפה שאעריך את זה

ושזה יעשה לי טוב

ושהטוב הזה יבוא ליידי ביטוי

בבית והטוב הזה לא מגיע.

"רק בימים שאת יוצאת עם חברות,

את מבסוטית" 

והוא צודק

ואני טועה

אני טעיתי

פגעתי בו

גם הוא פגע בי

הביא אותי לקצה

עזבתי את העבודה אחרי 17 שנה

והכעס כלפיו יוצא החוצה

אני לא שולטת בזה

 

אני רוצה להיות טובה יותר

אליו

לילדים שלי

בעיקר לעצמי

ובתוך כל החרא

מייחלת שהדייר של הלב היה פה

נותן לי עיצה מנקודת מבט של גבר

מנקודת מבט של מישהו שמכיר

את הנפש שלי

והוא לא פה

ובעלול לא פה

ואני יצאתי מהבית

יושבת בגינה הציבורית

כמו אפסה מטומטמת

בוכה, מעשנת, שותה קולה

אני לא מצטערת על כלום

אבל הלוואי והייתי יכולה להחזיר

את הזמן לאחור

ולעשות הכל קצת יותר בחכמה

להיות מסוגלת לראות את מי שמולי

ולא רק את עצמי

וכשאני מסתכלת על עצמי

אני לא אוהבת את מי שאני רואה

לא מבפנים

ולא מבחוץ.

 

לפני שנה. יום ראשון, 18 במאי 2025 בשעה 3:06

מכירים את האנשים

שמרוב ששולחים פה הודעות

כבר לא זוכרים למי שלחו

ופשוט עובדים על אוטומט

אז חלאס עם זה!

תכבדו את עצמכם

ואת האדם אליו אתם פונים.

 

אתמול בסגולות:

" אם את צריכה אוזן קשבת, אני פה"

 

הבוקר באדומות:

"היי, רוצה להכיר?"

 

גאאד!

לפני שנה. יום שבת, 17 במאי 2025 בשעה 7:34

אני פורקת פה את הלב שלי

את הלב המדמם שלי

את המקום הכי חלש

הכי אמיתי

מתרגמת את הרגש, את הכאב למילים

הכאב הזה

לא מייצג את כל מי

או מה שאני

יש בי עוד צדדים

יש לי עוד אנשים בחיים

מלבד הדייר של הלב

אני לא מחפשת רחמים

אין סיבה לרחם עליי

אני לא מחפשת תשומת לב

לא באמצעות הכאב שלי 

ולא באמצעות השבר 

איתו אני מתמודדת.

אני לא כזאת קטנה

אני לא כזאת חלשה

ולא כלכך טיפשה

 

תחסכו את זה ממני

בבקשה.

לא חייבים לקרא

לא חייבים להגיב

אבל לא להתיימר להכיר אותי

לא לרחם עליי

אין סיבה.

 

תודה

לפני שנה. יום שבת, 17 במאי 2025 בשעה 1:47

אני רוצה לדבר

את שיושב לי על הלב

את מה שכבר אמרתי

את מה שכבר דיברתי

כי אולי רק אולי

בפעם המיליון

אצליח לקבל תשובה

אצליח להגיע להחלטה

אצליח להבין

אצליח להפנים

רק אולי

השאלות אותן שאלות

התהיות אותן תהיות

אני רוצה שהוא יידע

אני רוצה להגיד לו

שיפסיק לנצח כל הזמן

שיפסיק להרגיש

שזה בסדר

שזה מותר

לרסק אותי

לזלזל בי

להתעלם, להיעלם

בידיעה שאני מחכה

למוצא פיו

אין מה להציל

מה שהיה ביננו מת

רוצה להגיד את המילים

כדי להרגיש קצת פחות

אפסה

אבל משהו בי יודע

שיש סיכוי

שגם אם אגיד

לא בטוח שאשיג

את מבוקשי

ושוב אכנס ללופ

אבל אם לא אנסה

איך אדע?

אני נגמרת

כל יום עוד קצת

 

אבודה.

לפני שנה. יום שישי, 16 במאי 2025 בשעה 5:52

אני נוסעת הערב לחיפה

לבד

כמעט 100 ק"מ 

אני מתה מפחד

הגלגלים של הראש

יסתובבו כמו גלגלי המכונית

ובראש אין הגבלת מהירות

אין שוטר שיעצור

את המחשבות בצד

או מצלמה שתפיק דוח

ותשלח לי בדואר לשלם

את הקנס

הלב יישא בתוצאות

ינסה לשמור על קצב פעימות סדיר

עדיין לא מצאתי את הדרך

למחק געגוע

לשלוט בו

אני שרויה בתוכו

שבויה שלו

חלשה

חבולה

ממוטטת

אבל ממשיכה

לא עוצרת

"בקרוב, אגיע רחוק"

 

שבת שלום

 

 

לפני שנה. יום רביעי, 14 במאי 2025 בשעה 7:00

תביני

תכילי

תעשי

תלכי

תביאי

תחזירי

תחייכי

תבליגי

תשחררי

אני

אני

אני  

ושוב אני

שקופה

בלתי נראית

מגזימה

דרמטית

לא חשובה

לי לא כואב

לי יש את כל האוויר

לי יש את כל הכוחות

לספוג

ולשתוק

כאילו כלום לא נוגע בי

כאילו לי אין רגש

אין לי לב

אין אותי

לפני שנה. יום שלישי, 13 במאי 2025 בשעה 19:42

שונאת את הידיעה

ששכחת ממני

שמחקת אותי

שמיצית אותי

שניצלת אותי

שהפסקת לחשוב עליי

שאני כלום

אני אפילו לא "עוד אחת"

אני לא זכאית ל"סוף מכבד"

גומר אותי

שאני לא מצליחה כמוך

למחק

לשכח

למצות

שהלב שלי שכח 

איך לא להחסיר פעימה

כשעובר עוד יום

של שתיקה ביננו

שהלב לא מוותר

ממשיך לקוות

כשכבר אין טעם

כשכבר אין סיבה

איך המוח לא מבין

שצריך להפסיק

לחשוב

לנתח

שצריך להרפות

שצריך לוותר

כבר 10 שבועות של שתיקה

או אולי שנתיים אם ב"אמת" עסקינן

חבר שאל אותי היום

מה יקרה אם פתאום תכתוב לי

שתקתי

לא ידעתי מה לענות

אבל בתוך תוכי

אני מקווה, מייחלת שייכתוב

בתוך תוכי

אני מקווה שלא

 

לפני שנה. יום שבת, 10 במאי 2025 בשעה 6:24

אני חולה

החולי לא מרפה

הנפש כבר לא יכולה להכיל

אז הגוף מתחיל לשאת בנטל

יש רגעים שמחים

רגעים של אושר אמיתי

של שמחה

של אהבה של ילדים

של מוסיקה של פעם

של חברים 

אבל אז יש רגע של שקט

של לבד

והעצב משתלט ומשכיח הכל

הוא חסר רחמים

הדייר של הלב גמר אותי

אני נגמרתי

מסתכלת על בעלול

על הילדים

הדמעות זולגות על הלחיים

שורפות

ושואלת את עצמי

על מה אני בוכה

על מי אני בוכה

אף פעם לא חוויתי קשר כזה

קרוב, כן, אמיתי

שמישהו "כמוהו"

"בוחר" בי

אבל אין אמת בעולם

אין שום דבר קדוש

הכל מזוייף

ספוג אינטרסים

מה שלא משרת את הצורך 

האישי

הפרטי

מה שדורש טיפה מאמץ

לא רלוונטי

וממשיכים לדבר הבא

 

ורק אני עומדת במעגל

ומביטה סביבי

מושיטה את היד

 

לפני שנה. יום שישי, 9 במאי 2025 בשעה 16:51

אני שותקת

אולי הפעם אצליח

לתת לרגש לשקוע

לזמן לעשות את שלו

אני שותקת

וזה שורף אותי

למה?

למה אני צריכה לשתוק?

להמשיך לסחוב את המועקה

את ההרגשה שאני כלום

שהוא ניצל אותי

השתמש בי

כבר שנתיים

שנתיים שמנסה לקבל 

תשובה כנה

שהקשר ההזוי הזה נגמר

ובמקום זה

הוא מבקש שננסה שוב

וכבר 10 שבועות (מי סופר)

שלא החלפנו מילה

אני רוצה לכתוב לו

את שעל ליבי

בבטחון

להיות שלמה

להבין ולהאמין

שאם הוא מרשה לעצמו 

למה שאני לא?