שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנה. יום שלישי, 27 במאי 2025 בשעה 11:12

הייתי מציבה "דד ליין".

ממתינה שהדייר ייכתוב לי

ואם הגיע ה"דד ליין"

זה אומר מבחינתי 

שעבר מספיק זמן

שבו לא דיברנו

והייתי כותבת לו

שוב הודעה מלאה בתהיות

מלאה באכזבה

בניסיון לקבל הסבר

להיעלמות שלו

מ"דד ליין ל"דד ליין"

ככה זה התנהל 

בשנתיים האחרונות

ופתאום אני קולטת

שאין יותר

אין תאריך שבו אכתוב לו

שארגיש שעבר מספיק זמן

אין למה לחכות, לצפות

רק לעכל, להבין, להפנים

אני טובה ממנו

הוא לא מי שהכרתי

הוא לא מי שהכנסתי ללב

ואין לאן לחזור

אין סיבה

אין תהיות

והאכזבה כנראה תישאר בי לנצח

הוא הותיר בי צלקת

שתזכיר לי 

שלא לחלק חתיכות מהלב שלי

לאף אחד יותר.

 

היום נזכרתי בשורה משיר של "מוניקה סקס".

שיר שנכתב על נושא אחר לגמריי

אבל המילים מדוייקות לאיך שמרגישה

"אין תרופה לאבן בנפש

לזה אי אפשר לעשות הפלה".

 

 

 

לפני שנה. יום שני, 26 במאי 2025 בשעה 20:56

אני מכירה את עצמי

מזהה את ההרגשה

זו שלכאורה, משרה עליי שקט

כאילו "קיבלתי מנה ממנו" 

ונכון לעכשיו אני שבעה

התקיימה תקשורת ביננו

זה ממלא אותי כרגע

גם אם בתובנות ומסקנות

גם אם בכאב וצער גדול

אבל השובע יידעך עם הזמן

זה מה שקרה בשנתיים האחרונות

דיברנו-"שבעתי'- נתק- איפוק

ואז אני כותבת לו

כש"הרעב" כבר בלתי נסבל

אבל אני חייבת לשנות את ההרגל הזה

את הוויתור בגלל דחף רגעי

אני חייבת לזכור

כבר שנתיים שאני נלחמת

מנסה להבין

לסיים יפה

והוא "לא נתן לי ללכת"

הוא הריי מכיר אותי

ויודע בדיוק איפה לגעת וללחוץ

אבל בשיחה האחרונה

הוא עבר גבול

הוא זילזל בי

זילזל ברגשות שלי

זילזל במילים שכתבתי לו

"מיותר" להתייחס.

מ י ו ת ר

אני סמרטוטה מולו

אין ספק

אבל אני סמרטוטה של הביוקר

ואליי הוא לא יתייחס ככה

דווקא אליי

שאני יודעת שמבפנים

הוא רקוב

שהכל הצגה כלפיי חוץ

אני יודעת לאן ולמי הוא חוזר בלילה

ואת מי מזיין ביום

אז את זה. את זה אני חייבת לזכור

הוא לא ייתנהג אליי ככה. 

לא מוכנה.

לא יכולה להרשות לנפש שלי

 

 

 

לפני שנה. יום שני, 26 במאי 2025 בשעה 16:24

שקט

ייחלתי לו

חיכיתי לו

אבל יותר מהכל

פחדתי ממנו

מה עושים עם כל השקט הזה

הוא בכלל אמיתי?

או שנובע אחרי הרעש הגדול

שהיה עם הדייר של הלב

הרעש שהשמיד וחירב

שלא הותיר ברירה

שגרם לי להבין

שאני יותר מזה

יותר ממנו

יותר טובה

אבל השקט ייתפוגג

ופה מתחיל האתגר האמיתי

לא לחזור אחורה

לא לתת לרעש לחדור שוב

כי זה רעש מזויף

השיחה האחרונה ביננו

הייתה קשה

לא מכבדת

מזלזלת

צריכה לזכור את זה

שאחרי הכל

זה מה שנשאר

לפני שנה. יום שבת, 24 במאי 2025 בשעה 8:49

העיניים שלי שורפות

אדומות, נפוכות

נרדמתי בלילה תוך כדי בכי

הלב שלי מרוסק

הנפש שלי פצועה

מנסה למצא הסבר

מנסה למצא סיבה

"הוא נרקסיסט"

"הוא אפס"

הוא והוא והוא

אבל הוא לא העניין

מדובר בי

עליי וויתר

אותי זרק

שכח את כל מה שאני נתתי

שכח את כל מה שהייתי עבורו

שכח שאני אוצרת את כל סודותיו

שכח שאני מכירה ויודעת את הריקבון

ששורר בתוכו

אני חסרת ערך

חסרת משמעות

השתמש

ניצל

וזרק

קיוויתי שיסביר

שינסה שייכאב פחות

אבל בחר בפתרון הקל

בחר בשתיקה

כואב לי כלכך

אבל יודעת שזה זמני

וזה יעבור

שרפתי את הגשר

ואין לאן לחזור

לפני שנה. יום שישי, 23 במאי 2025 בשעה 13:50

זה הריי נגמר ממזמן

ביני לבין הדייר של הלב

אני סרבתי לקבל את זה

והוא נהנה מהידעה שאני שם

מחכה, מצפה, מייחלת

ליחס ממנו

הוא הריי נרקסיסט מדופלם

ואני סמרטוטה כשמדובר בו

כל פעם שניסיתי לסיים את זה

הוא ביקש שאשאר

אבל בפועל שום דבר לא השתנה

לא החלפנו מילה

בשלושת החודשים האחרונים

דממה

ועדיין

מרגישה שתלשו לי חתיכה מהלב

למרות שהיא נשרה ממזמן

אני רוצה שיפסיק לכאוב

אני מפחדת שהכאב יפסיק

כי מה אז?

אתעסק בריקנות?

בחור שהשאיר לי בנפש?

איך רק לי כואב?

איך רק אני מבכה על חברות נפש

שנגמרה

תוהה

למי הוא מספר את הסודות שלו?

במי הוא בוטח כמו שבטח בי

איך הוא עשה לי את זה

איך אני עשיתי את זה

לעצמי.

 

 

לפני שנה. יום שישי, 23 במאי 2025 בשעה 9:15

כלכך פחדתי מהיום הזה

שהסיפור עם הדייר שבלב ייגמר

והיום זה קרה.

זהו. נגמר

אין דרך חזרה

קיבלתי את האמת

שחיפשתי

את הזילזול

חוסר הכבוד

את הזילות

ידעתי הכל

אבל לא רציתי להאמין

והיום

הוא לא השאיר לי ברירה

הכל כתוב

אין יותר תהיות

אין יותר חוסר וודאות

אין אולי ואין אבל

נגמר

אני כאובה

אני מרוסקת

מאוכזבת

כועסת

מתוסכלת

אבל יודעת שכשזה יעבור

זה לא יחזור

ירדתי הכי נמוך שאפשר

ועכשיו אוכל לנסות

לעלות.

אין עוד אחד כמוהו

אין עוד מישהו שאפתח מולו את הלב

כמו שפתחתי מולו

אני עמוסה בסודות שלו

בריקבון שלו

שמוסתר היטב באבק הכוכבים שלו

אבל אני יודעת

וזה מנחם

אני טובה ממנו

הלב שלי טוב משלו

הנפש שלי טובה משלו

ועדיין

עצוב לי עד כאב.

לפני שנה. יום חמישי, 22 במאי 2025 בשעה 5:18

כתבתי לו אתמול בלילה

לדייר של הלב

היום בבוקר הוא ענה

תשובה דוחה, מזלזלת, לא מכבדת

תשובה שהשאירה אותי בלי מילים

בסערת רגשות

אני כועסת

אני בשוק

אני עצובה

אני פגועה

אבל עכשיו אני יודעת

קיבלתי את האמת לפרצוף

ועכשיו לכאב יש תוקף

יש לו צורה ומשמעות

אין סימן שאלה

רק סימן קריאה

ודמעות על שאיבדתי

את החבר הכי טוב שהיה לי

אבל ההודעה הזאת גרמה לי להבין

שהוא לא מי שהכרתי

הוא לא מי שנכנס לי ללב

עצוב לי נורא

אבל הגעתי לקו הסיום.

לפני שנה. יום רביעי, 21 במאי 2025 בשעה 20:17

הבטחתי לעצמי

שאחכה

שאתאפק

כתבתי מליון פעם

שזו תהיה טעות

אבל אני צריכה להרגיש

כאב, הרס, שברון לב

העיקר להרגיש

ולא לתהות

התהיה, הציפיה, ההמתנה

התקווה הכאיבה יותר מהכל

יותר מכל התמודדות עם

האמת העירומה

כתבתי לו

זה היה חזק ממני

לא השארתי פתח

אני לא אוכל לפנות אליו שוב

אעמוד מאחורי המילים שלי

ייכאב כמה שייכאב

אבל בסוף זה יישתחרר

הדייר של הלב ריסק אותי

גרם לי להפסיק להאמין

להפסיק לתת אמון

הכל אינטרסים

הכל פייק

אני אקום מזה

חזקה יותר

חכמה יותר

אבל עם חור בלב בצורה שלו

 

לפני שנה. יום שלישי, 20 במאי 2025 בשעה 13:45

אני יודעת שזו תהיה טעות

אני יודעת שזה ייכאב

אני יודעת שגם ככה

כואב, שורף, משמיד

את הנפש שלי

את הלב

מחפשת דרך

חזרה

לאש, לתופת

מי ששבר אותי

הריי לא יתקן

סיים איתי ועבר לקורבן הבא

אני רוצה לכתוב לו

רק בשביל הסיכוי הקלוש

שזה ייגרום לי להרגיש פחות

אפסה, קטנה

שזה ייגרום לי להרגיש

שהוא לא ניצח אותי

לגמריי

אבל זה רק יחזיר אותי

ללופ שהתמכרתי אליו

מחזיר אותי לגעגוע

למשהו, למישהו שכבר לא קיים

 

נמאס לי מעצמי

לפני שנה. יום שלישי, 20 במאי 2025 בשעה 12:26

הפכנו לחברה הרסנית

חסרת רסן

חסרת כבוד

הפכנו לגיבורי מקלדת

מסתתרים מאחורי מסך

מאחורי חסימה

עם הגבורה

מגיע הפחד להתמודד

עם הגבורה

אבדה היכולת להודות בטעות

חלילה להתנצל

נכתבו כאן מילים שפגעו בי

ברמה הכי אישית

מילים שנגעו במקום

הכי רגיש

אבל אני! אני!

חסרת רסן ומוסר.