שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הלב שלי.

נתתי לו הכל, חשבתי שגם הוא העניק חזרה.
שנשאר חברי נפש לתמיד.
אין שום דבר קדוש בעולם הזה, נדירים הם האנשים שליבם ופיהם שווים.
אני שביתי את עצמי בעולמו של אחר, אני רוצה לצאת, לברוח, להשתחרר.
לפני שנה. יום רביעי, 11 ביוני 2025 בשעה 9:54

היא מציעה, כבר תקופה

שיחפש אותך ולא יימצא

שתוכלי את לשחרר 

את התקווה 

שאת נאחזת בה

ולמרות שמנסה

את לא מצליחה להרפות

היא צודקת

היא חכמה

ויותר מהכל

היא באמת אוהבת אותי

אכפת לה

והיא כואבת את כאבי

אני יודעת שהיא צודקת

שזו עיצה שתטיב איתי

שזה המעשה הנכון

אבל אני לא מצליחה

לא מצליחה להסתכל

לסוף של הקשר הזה

עם הדייר של הלב

בעיניים.

להודות בלב שלם

בהבנה מלאה

בצורה "אקטיבית" 

שזה נגמר

מריצה לעצמי מנטרה

בבוקר, בלילה

"אני אעבור אותך,

אני אצליח"

 

כל יום שעובר

מביא איתו קושי

אבל גם מביא איתו

הקלה

 

"יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש

משהו יישתנה, משהו יירגע בנו"

לפני שנה. יום שלישי, 10 ביוני 2025 בשעה 3:05

"לא זה לא יקרה,

לא השבוע"

זו ההודעה האחרונה שכתב לי

כתגובה לבקשה שלי שיהיה כן איתי

שיגיד את האמת אבל גם סייגתי

ואמרתי שמבינה

שזה לא יקרה

הוא השאיר פתח

חריץ קטן

של תקווה מזוייפת

להשאיר גיץ

קטן, שהאש לא תכבה לגמריי

הוא יודע

שאני עוצרת את הנשימה

שאני מחכה

מצפה

מקווה ומייחלת

המוח מבין

שזו מניפולציה

שזו דרך הפעולה שלו

שהוא מכיר אותי

ויודע בדיוק מה להגיד

איפה כל מילה נוגעת

ואיך היא משפיעה עליי

אבל הלב שלי

נאחז חזק

לא מוכן לשחרר

להבין, להפנים

ולתת לו ללכת

קשה לי

 

לפני שנה. יום ראשון, 8 ביוני 2025 בשעה 14:45

אני מתגעגעת אליו

זה כואב

זה כואב

זה כמו אגרוף לבטן

שלא ראיתי שמגיע

שבועיים עברו מאז

השיחה האחרונה

ופתאום בכי

פתאום קשה לנשום

פתאום געגוע

רוצה לכתוב לו

יודעת שאין יותר מילים

יודעת שאין יותר סיבה

שחייבת להמשיך

קדימה

אין מרווח תמרון

ללכת אחורה

זו לא אופציה

"מזל' שהוא בחו"ל

רק עם הבן שלו

אז קצת מסוכן לכתוב

ואני מקווה שהגל הזה

יעבור

שאצליח לשרוד את המצב הזה

בלי להיכנע ללב החלש שלי

מזכירה לעצמי

על טעויות משלמים

וזה ייכאב

 

לפני שנה. יום שישי, 6 ביוני 2025 בשעה 2:17

הלב שלי מתפוצץ

לא אכפת לו, לדייר

הוא לא מתגעגע

הוא לא מרגיש בחסרוני

שכח את כל מה שנתתי לו

השתמש וזרק

זו תחושה נוראית

תחושת הניצול

תחושה שאין לי ערך

מחכה ליום שאתעורר

בלי מועקה

עם היכולת לנשום שוב

עצוב לי

בא לי לצרח

עצוב לי

לפני שנה. יום שלישי, 3 ביוני 2025 בשעה 19:55

אמרתי לו הכל

כל מה שהיה לי

וזה לא מזיז לו

כמו מחבת טפלון

מחליק, לא נדבק

וזה גומר אותי

החוסר אכפתיות

חוסר הרגישות

האטימות

רגשות שלא הופנו כלפיי

עד עכשיו

וזה כואב

הפעם אני לא שואלת

את עצמי

איפה טעיתי

כי לא טעיתי

הוא וויתר עליי

ולא מסוגל להודות

אז בורח

לא כדי שארדוף

לא כדי לבחון אם

אצליח לתפוס אותו

הוא בורח כי זה קל

בורח כי זה נח

הכל יותר פשוט

כשלא אכפת

מפחדת שאפול

ברגע של קלות דעת

ברגע של חולשה

אסור לי

אני חייבת לנצח את זה

לנצח את עצמי

לפני שנה. יום שלישי, 3 ביוני 2025 בשעה 8:35

הייתי מצפה

להתרגל כבר

לנשום בכבדות

לתחושה שכל נשימה

מקשה על זו שאחריה

שאתרגל למשקל

שעל הנפש

שרפתי את הגשר

אין לאן לחזור

הגעתי לקצה גבול הטעם הטוב

מחכה שהזמן 

יתחיל להזיז את עצמו

אי אפשר להתרגל למועקה הזאת

אני לא רוצה להתרגל אליה

 

לפני שנה. יום ראשון, 1 ביוני 2025 בשעה 4:31

דיי דיי דיי

נמאס לי

המועקה הזאת

לא משחררת

ישנה איתי

מתעוררת איתי

שואבת ממני

כל טיפה של אושר

אני לא מחייכת

אני לא שמחה

אני עצבנית

חסרת סבלנות

כועסת!!! אני כועסת!!!!

בא לי להתרגש

לשמח

לחייך

אבל יש רצון ויש מציאות

והמציאות שרטה אותי

והשאירה כאב שלא יודעת

אם יידעך

לא רואה את היום בו

אחזור להיות מי שהייתי

או אם מסוגלת לבנות

אותי

מחדש

 

 

לפני שנה. יום שבת, 31 במאי 2025 בשעה 9:44

אני לא אדם שנוטר טינה

אני סולחת, מוחלת

מעריכה סליחה אמיתית וכנה

תמיד זוכרת

בעצם, כמעט תמיד סולחת

לדייר של הלב

לעולם לא אסלח

הוא לקח ממני משהו

שאי אפשר להחזיר

שבר בי משהו

שאי אפשר לתקן

השאיר צלקת 

ששום משחה

או טיפול לייזר

לא יסירו

הותיר מום בלב שלי

מום בנפש

מנסה להבין 

איך הגעתי למצב הזה

נפלתי לא פעם

כאבתי, בכיתי

אבל תמיד הצלחתי לקום

להמשיך ללכת

מחיתי את הדמעות

ניקיתי את הליכלוך מהבגדים

מהלב

והמשכתי

אבל הפעם זה שונה

זה עמוק מדמעות

הליכלוך נדבק לבגדים

וכבר לא רואים או יודעים

מה היה הצבע שלהם 

משפשפת את הגוף במקלחת

שופכת כמוית של סבון

שום דבר לא עוזר

הסירחון נשאר

הכאב מורגש

בכל פעימה

בכל נשימה

והפחד

הפחד מהיום

שבו אפסיק להרגיש

 

לפני שנה. יום שישי, 30 במאי 2025 בשעה 15:28

זה לא אמור להיות כלכך קשה

אבל אמור זה שם של דג

הוא היה טוב אליי

חיבק

הכיל

ייעץ

חייך

החמיא

שמר אותי קרוב

וברגע שמיצה

זילזל

כתש

ריסק

השמיד

אני מנסה

מעולם לא ניסיתי כלכך

להרים את הראש

ללטף את הלב

הראש מבין

שמדובר בחתול מפלצת

לרגעים מצליחה

לרגעים פחות

אבל אני אנצח

הפעם אני אנצח

הלב יחלים

האוויר יחזור למלא את הריאות

החיוך יחזור

והמפלצת, הוא ימשיך לקורבן הבא

לפני שנה. יום שישי, 30 במאי 2025 בשעה 3:07

ראיתי אותו אתמול

במלא הדרו

בשעתיים וחצי

שבהן נתן את כל כולו

ישב לו למעלה

ועשה את מה שהוא יודע

לעשות הכי טוב

לנגן

התמסרתי למוסיקה

למילים

לאנרגיה של הקהל

הוא התנוסס על המסכים

הסתכלתי עליו

התגאתי בו

התגעגעתי אליו

אמרתי לעצמי בלב

פעם הזין שלו היה בפה שלי

ועכשיו? כמו שני זרים

הלוואי ויכלתי לפרגן לו

להגיד לו כמה נהנתי

ושהוא באמת הופך

למפלצת מוסיקלית

אבל גם זכרתי להגיד לעצמי

שהוא עדיין

מפלצת.