הלב שלי.

השעון המעורר צילצל, השתקתי אותו לעוד כמה דקות

קיוויתי שבפעם הבאה שיצלצל ויעיר, הלב ייכאב פחות

הוא לא. כאב. פחות. הכאב התעורר עוד לפני, לא נותן

צ'אנס, חסר רחמים וכל רמה של חמלה כלפיי. בא לי לצרוח! חזק, עד שכל האוויר ייצא מהריאות שלי, דיי!

מספיק! כמה אפשר? מי אתה שבחוצפתך כבשת את

הלב והנפש שלי ומסרב להרפות. מי אני? הכנועה,

שמאפשרת ללב ולנפש שלי להתרסק מולך כל פעם

מחדש.

אין את מי להאשים חוץ מאת עצמי.