הלב שלי.

לרגעים

קטנים

מעטים

נדירים

אני מסירה 

מעצמי

את הקליפה

את השיריון

שמגן עליי

מרשה לעצמי

להרגיש

רגש לא מובן

לא מוגדר

זה נמשך

לכמה שניות

שמרגישות נצח

אבל ההרגשה

נעלמת

בדיוק כמו שבאה

ואז המבוכה

הבושה

ההלקאה העצמית

התהייה

"מה חשבת לעצמך"

האמת מתגלה

היא מכוערת

שטחית 

אבל אי אפשר

להתווכח איתה.

"ועל כל זה אני אשלם עוד ביוקר
על האגו שלי, על האכזבה.
אני אזיז את השמיכות כי מחר בבוקר,
אני שוב מתעוררת עם עוד שכבה".