הלב שלי.

אני חייבת לבחור

חייבת לקבל החלטה.

כן. אני חייבת

אין ברירה.

להמשיך לצפות, לקוות, לייחל

שהוא יישתנה

ישנה את היחס שלו כלפיי, אליי

לאיך שהיה בהתחלה

לאיך שהייתי רוצה

זה לא עובד.

עומדת מול צומת.

ימינה:

לחתוך בבשר החי והמדמם

של הלב שלי.

לחסום, לשכח, להתאבל, באמת.

להכניס את כל הזכרונות

לקופסא עם מנעול

ולשמור את המפתח במקום

שלא נראה לעין.

שמאלה:

ל"קבל את הדין, זה נופל מלמעלה"

זה מה יש.

הודעה פעם בשבוע, שבועיים

חודש, שנה.

מפגש מיני מתי שכנראה 

אין אופציה טובה יותר

(כן, אני סוג של פשרה)

ולהנות ממה שיש

בלי ציפיה, תקווה, או כמיהה.

"אף פעם פעם לא יחזור"