הלב שלי.

לא בא לי להיות הגיונית

לא בא לי לנהוג לפי הנורמות

לא בא לי להתפשר

נמאס לי להגיד: "לא נורא"

אני דופקת חשבון

אני מקטינה את עצמי

יוצאת מנקודת הנחה

שהצד השני (ללא קשר למין, גזע ודת)

חכם יותר

מנוסה יותר

מבין יותר

יפה יותר

ולרוב, אני מגלה שלא

אני יותר 

חכמה

מנוסה

מבינה

יפה מבפנים לפחות

אם לא מבחוץ

הלב שלי מנחה אותי

נותן את הוראות ההפעלה

המוח לפעמים מצליח

לקבל החלטות

אבל זה הלב בעיקר

לרוב זה כואב

מרסק, שובר וגומר

אבל משהו בי נשאר שלם

אין לי אגו

אין לי "כבוד"

מעדיפה לנסות ולהיכוות

שוב ושוב ושוב ושוב

ושוב

מאשר לתהות איך זה מרגיש

לי לא קורים ניסים

המשאלות שלי לא מתגשמות

קשה לי להשלים עם זה

לקבל את זה

אמשיך לקוות, לפנטז, לבקש

ההיגיון "הבריא" שלי

חולה

או שאולי

דווקא החולי הזה

הוא הבריא מכולם

-דרופ-